דוח האמון: החיילים למעלה; השופטים למטה

הישראלי הממוצע היה בשנת 2006 מרוצה יותר מרמת השירותים הציבוריים שקיבל ורמת האמון שלו הן במוסדות והן בעובדי הציבור עלה. עם זאת, למרות העלייה, הציונים עצמם עדיין נמוכים עד בינוניים - כך עולה מסקר רב-שנתי שבחן את ביצועי המגזר הציבורי בישראל.

הסקר נערך ע"י פרופ' ערן ויגודה-גדות מהמחלקה למינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה עם ד"ר שלמה מזרחי מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן-גוריון שהדגישו כי בסקר שנערך לאחר המלחמה ניכרת ירידה בהערכת הציבור את תפקוד מערכות השלטון השונות, ככל הנראה תוצאה ישירה של המאבק שהתרחש בצפון ועמידה (או אי-עמידה) של חלק ממערכות השלטון בציפיות הציבור.

הסקר העלה שהשנה, כמו בשנים הקודמות, רמת האמון הגבוהה ביותר עדיין ניתנת למערכות הביטחון ולאנשי מערכות הביטחון, כשחיילי צה"ל זוכים ברמת האמון הגבוהה ביותר. הפוליטיקאים הישראלים הם הכי פחות אמינים בעיני הציבור. לאחר המלחמה, חלה עם זאת פגיעה באמון בצבא, במערכות הביטחון האחרות, ואף בשירותי ביטחון הפנים. ירידה באמון קיימת גם ביחס לכנסת, לשלטון המקומי, לממשלה, לתקשורת הישראלית, ולמערכת התחבורה.

גם השנה, כמו בחמש השנים האחרונות, נערך הסקר הבסיסי על סמך מידע שנאסף מ-505 אזרחי ישראל. כמו בשנים הקודמות, הנתונים נאספו בחודשים מרס-יוני, כך שהתשובות ניתנו לפני מלחמת לבנון השנייה והן אינן משקפות שינויים שחלו בעקבות המלחמה. סקר שני נערך מיד לאחר המלחמה, בחודשים אוגוסט-ספטמבר, ואסף מידע מאוכלוסיה של 499 אזרחים, ביחס למקבץ מרכזי של שאלות דומות.

איזה מוסד ציבורי זוכה לאמון הציבור?

הסקר גילה גם כי מבחינת האמון במוסדות הציבור, קיימת בסך-הכל עלייה קלה בשנת 2006: ציון של 2.82 מתוך חמש לעומת 2.72 בשנה שעברה.

שירותי הביטחון החשאי מובילים את רשימת המוסדות שנהנים מהאמון הגבוה ביותר עם 3.7 ואחריהם צה"ל עם 3.67, מערכת החינוך הגבוה עם 3.35 וקופות החולים עם ציון של 3.35.

את תחתית הרשימה סוגרות המפלגות בישראל שסובלות מרמת אמון ירודה של 1.72 מתוך חמש. גם כנסת ישראל לא נהנית מיותר מדי אמון והיא נמצאת במקום השני מהסוף, לא הרחק מעל המפלגות, עם ציון של 1.97. במקום השלישי והלא מכובד מהסוף נמצאים הבנקים בישראל עם ציון של 2.43. את העלייה הגבוהה ביותר רושם משרד האוצר, שרמת האמון בו עלתה כמעט בארבע עשיריות.

שביעות רצון משירותים ציבוריים: רק עליות

מהנתונים עולה כי הישראלי הממוצע היה מרוצה השנה יותר משנה שעברה מרמת השירותים הציבוריים שקיבל (זאת טרם מלחמת לבנון השניה). ב-16 מתוך 18 הקטגוריות נמדדה עלייה, ורק בקטגוריה אחת - שביעות הרצון ממשטרת ישראל נרשמה ירידה.

שביעות הרצון הגבוהה ביותר נרשמה לשירותי רשות הדואר, שקיבלו ציון של 3.69 מתוך חמש. אחריה מדורגות אל על עם ציון של 3.64, רכבת ישראל עם ציון של 3.6 ורשות שדות התעופה עם 3.58 במקום האחרון נמצאת משטרת ישראל עם רמת שביעות רצון של 2.43 מתוך חמש, ולפניה משרד העבודה ושירות התעסוקה עם ציון של 2.55.

במקום השלישי מהסוף נמצאים שירותי הרווחה עם ציון של 2.67. העלייה הגבוהה ביותר נרשמה בשביעות הרצון מהמכס ומס ההכנסה - עלייה של 0.35 נקודות ואחריהם נמצאת חברת החשמל עם עלייה של 0.34 נקודות במדד שביעות הרצון. בסך-הכל, שביעות הרצון הכללית של אזרחי ישראל עמדה על 3.12 לעומת 2.9 בשנה שעברה, וזה הציון השני בטיבו בשש השנים האחרונות, כשרק בשנת 2001 הוא היה גבוה יותר ועמד על 3.16.

סיכום: יש עלייה, אבל המספרים עדיין נמוכים

במסגרת המחקר, נבדקו גם התפיסות והערכה המשולבת של הציבור מהמגזר הציבורי, וגם כאן, כמו ביתר הקטגוריות נרשמת עלייה קלה.

הציבור הישראלי מעריך את איכות ההנהגה והניהול בציון של 2.44 מתוך חמש, לעומת 2.2 בשנה שעברה. איכות כוח האדם במגזר הציבורי על-פי הנתונים עומד על 2.57 לעומת 2.43 ב-2005 והתדמית של המגזר הציבורי עלתה לציון של 2.68 בשנת 2006 לעומת 2.52 בשנה שעברה.

גם בתפיסת הציבור לגבי מידת הפוליטיקה הפנימית שמעורבת במגזר הציבורי יש שינוי חיובי. הציבור הישראלי עדיין מרגיש שפוליטיקה פנימית מעורבת במידה רבה במערכת הציבורית, אבל ישנה ירידה לעומת השנה שעברה: 3.59 בשנת 2006 לעומת 3.69 בשנה שעברה. האזרח הישראלי אף מרגיש שחל שיפור ביוזמה ובחדשנות של המגזר הציבורי: 2.74 השנה לעומת 2.57 בשנה שעברה ואפילו במדד האתיקה, מוסר ויושרה יש עלייה עד לציון של 2.71 לעומת 2.45 ב-2005.

"באופן כללי הציבור מוסיף להביע שביעות רצון נמוכה מהשירותים הציבוריים הניתנים לו על-ידי המדינה וסוכנויות המשנה שלה. חשוב לזכור שמבחינת הערכים המוחלטים של המדדים, ביצועי המגזר הציבורי בעיני הציבור הם בינוניים עד נמוכים", סיכם פרופ' ויגודה-גדות.

מלחמת לבנון האחרונה רק חיזקה את התחושה כי תהליכים של שיפור במגזר הציבורי דורשים חשיבה עמוקה וארוכת טווח שמתרחשת אומנם במידה מסויימת, אך נקטעת עקב אירועים חיצוניים כמו הקונפליקט בצפון הארץ. הנתונים שמצאנו עולים בקנה אחד עם השיפור בנתונים כלכליים. דרוש שקט ביטחוני כדי שהציבור יוכל לפתח יותר אמון המערכות השלטון. לכן, יעילותה של המערכת המנהלתית הישראלית וטיבן של תוכניות מדיניות ארוכות טווח הוא במידה רבה תוצר של עצמת הדמוקרטיה הישראלית, ולהפך.

כדי לבנות מגזר ציבורי מתוקן ומספק שירותים ברמה גבוהה חשוב שמדינת ישראל תזכה לתקופה ארוכה של שקט ביטחוני ואזורי. הנתונים האחרונים ממחישים לנו מצד אחד את הפוטנציאל האדיר הטמון בחברה, במשק, ובכלכלה הישראלית, אך מאידך גם את הרגישות שלו לזעזועים דוגמת מלחמות או משברים דומים.

רמת האמון בחיילים - הגבוהה ביותר

רמת האמון הכללית של הישראלי במשרתי הציבור שלו עלתה מעט בשנת 2006 למדד של 2.97 מתוך חמש לעומת 2.87 בשנת 2005, ובסך הכול מדובר ברמת האמון השנייה בטיבה בשש השנים האחרונות.

את הדירוג מובילים אנשי מערכות הביטחון, כשיותר מכל מאמינים הישראלים בחיילי צה"ל - 3.93 מתוך חמש. אחרי החיילים מגיעים אנשי המוסד עם רמת אמון של 3.83, אנשי השב"כ עם 3.79 ומפקדי צה"ל עם 3.73.

את הרשימה סוגרים הפוליטיקאים: חברי הכנסת נמצאים במקום האחרון עם ציון נמוך של 1.93 בלבד, אחריהם חברי הממשלה עם ציון לא גבוה בהרבה עם 2.02 ובמקום השלישי מהסוף נמצאים הנבחרים ברשויות המקומיות עם ציון של 2.27.

כתבי גלי צה"ל - אמינים ביותר

נתונים מעניינים עולים מרמת האמון של הציבור באנשי התקשורת:
*במקום הראשון נמצאים כתבי גלי צה"ל עם רמת אמון של 3.44. אחריהם עיתונאי הערוצים המסחריים בערוץ 2 ו-10 עם ציון של 3.14, ולאחר מכן כתבי הערוץ הראשון עם ציון של 3.07. במקום האחרון מבין אנשי התקשורת נמצאים אנשי העיתונות הכתובה עם ציון של 2.77.

רמת אמון נמוכה במשטרה - טרם בריחתו של סלע

השוטרים והסוהרים, עוד לפני בריחתו של בני סלע, נמצאים בחלק התחתון של הרשימה, במקומות ה-19 וה-16 (בהתאמה) מתוך 26.

צילום: המפלגות - זוכות לאמון הנמוך ביותר

צילום: גלי צה"ל - האמינים ביותר