הולכים בעקבות הריח

מסוגלים לדמיין אותנו הולכים על ארבע ומרחרחים אחד את השני כמו חיות המחמד שלנו? נשמע רע? כנראה שכן, אך מסתבר שבני אדם מסוגלים לעקוב אחר עקבות ריח לאורכו של שדה, כאשר כל חושיהם האחרים חסומים, כך מגלה לנו מחקר חדש.

הממצאים, שפורסמו ב"Nature Neuroscience", מראים כי חוש הריח שלנו לא זוכה למספיק קרדיט.

המחקר כלל 46 מתנדבים צעירים בריאים בגילאים 18 עד 26.

המשתתפים לבשו מסיכות שחסמו את שדה ראייתם, כיסויי אוזניים שחסמו חדירה של קולות, כפפות, ורפידות על הברכיים והמרפקים כדי לעמעם את חוש המישוש שלהם.

כשהם 'לבושים' בכל מערכת המיגון הזו, הם זחלו על ארבע בשדה פתוח כדי לנסות ולגלות עקבות ריח ולעקוב אחריהם.

העקבות נעשו בעזרת חוטים טבולים בשוקולד שאורכם 96 מטר. הם הורכבו משני מקטעים ישרים שבינהם זווית של 45 מעלות.

המשתתפים החלו את הניסוי כשהם ממוקמים כ-30 מטר מתחילת החוטים והוקצבו להם 10 דקות למצוא את החוטים וללכת בעקבות הריח עד סופם, ללא כל משוב שיגלה להם האם הם הולכים בדרך הנכונה.

בני האדם - כלבי הגישוש של המחר?

32 משתתפים ביצעו את הניסוי כששני הנחיריים שלהם פתוחים. שני שליש הצליחו לעקוב אחר העקבות.

14 משתתפים נוספים עברו את הבחינה שוב - לאחר שמסלול החוטים שונה - כשאחד הנחיריים סגור. רק 36% השלימו אותה.

לאחר מכן, ארבעה משתתפים התאמנו על הליכה בעקבות הריח. הם זחלו לאורך עקבות הריח של השוקולד שלוש פעמים ביום במשך שלושה ימים לאורך תקופה של שבועיים. החוקרים הקפידו לשנות את מסלול החוטים כדי לוודא שהמשתתפים לא למדו אותו בעל-פה.

האימון השתלם. המשתתפים שהתאמנו התרחקו מהמסלול לעיתים רחוקות יותר והכפילו את מהירות סיום המשימה.

למעשה, השתתפים נשפו ורחרחו כשהם מחפשים אחר עקבות הריח בדיוק כפי שעושים כלבים.

למרות זאת, נראה שמשרתם של כלבי הגישוש עדיין לא בסכנה. כלבים עדיין מסוגלים להריח מהר יותר - מה שיכול להסביר מדוע בוחרים דווקא בהם כדי לעקוב אחר ריחות ולא בנו.