אמישראגז דורשת דיון נוסף על פסק הדין המהפכני

פסק דין פז-גז, שמסעיר בשבועות האחרונים את המגזר העסקי והמשפטי, ממשיך לעשות גלים: חברת הגז אמישראגז הגישה (יום א', 17.12.06) בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון על פסק הדין בנושא הפרשי שערוך הפיקדונות שהחברה גובה מלקוחותיה ובשאלת מיסוי המקדמות שהיא גובה מדיירי בתים משותפים שלהם מרכזיית גז.

הבקשה הוגשה על-ידי בא כוחה, עו"ד ד"ר אמנון רפאל. לטענת החברה, סטה בית המשפט העליון מכללי חשבונאות מקובלים, שעד למתן פסק הדין שימשו לחישוב ההכנסה החייבת במס בידי הנישומים ושבפסק הדין נזנחו על-ידי בית המשפט.

פסק הדין המדובר ניתן ב-20 לנובמבר על-ידי נשיא (בדימ.) בית המשפט העליון אהרן ברק, והשופטות אסתר חיות ועדנה ארבל. בבקשתה לדיון נוסף טוענת אמישראגז כי פסק הדין קבע הלכה העומדת בסתירה להלכות קודמות, וכי ההלכה החדשה שנקבעה הינה בעלת השלכות קשות לאמישראגז עצמה - אך גם לנישומים רבים אחרים. החברה טוענת כי מהפך שכזה מצדיק דיון נוסף בפסק הדין, כיוון שמשמעותו היא שניתן לסטות מכללי החשבונאות המקובלים גם בהעדר הוראה מפורשת לכך בפקודת מס הכנסה, ולחשב את ההכנסה החייבת בהתבסס על מערכת כללים שאינה ידועה מראש לנישום. לדברי החברה, בית המשפט סטה מהכללים המקובלים והעדיף על פניהם עקרונות עמומים ואמורפיים מתחום ה"מציאות הכלכלית" לצורך חישוב ההכנסה החייבת.

כאשר מצטרף לקוח חדש לאחת מחברות הגז הוא חותם על חוזה התקשרות כתנאי לקבלת השירות מהחברה. אחת מדרישותיו של חוזה ההתקשרות הינה הפקדת סכום כסף על-ידי הלקוח לידי חברת הגז. סכום זה מהווה פיקדון שמטרתו להבטיח את פירעון חובותיו של המתקשר כלפי החברה. לפיכך, אמור הפיקדון להיות מוחזר ללקוח לאחר סיום ההתקשרות בינו לבין חברת הגז. בין אמישראגז ובין רשות המיסים נתגלעו מחלוקות בשתי שאלות חשובות. האחת - האם אמישראגז, המדווחת על הכנסותיה בשיטה על בסיס מסחרי, רשאית לנכות מדי שנה בשנה מהכנסתה הפרשי שערוך בגין ההתחייבויות שלה ללקוחותיה. השנייה - האם אמישראגז רשאית לראות בסכומים שהיא גובה כמקדמות ושאותם עליה להשיב ללקוחות בעתיד התחייבות, להבדיל מהכנסה החייבת במס.

פסק הדין קבע כי אין להתיר לאמישראגז לנכות מהכנסתה את הפרשי שיערוך הפיקדונות שנמסרו לידיה מידי לקוחותיה עם הצטברותם של הפרשים אלו. בנוסף קבע בית המשפט כי מקדמה תסווג כהכנסה, זאת למרות שעל החברה נדרש להחזירה ללקוחותיה.

לטענת אמישראגז, פסיקת בית המשפט תיצור "אנדרלמוסיה" בתחום הפיסקלי, שכן אין היא מותירה כללים ועקרונות לחישוב ההכנסה החייבת, תחת כללי החשבונאות המקובלים. לטענת החברה, בשתי הסוגיות שבמחלוקת היא נהגה לפי כללי החשבונאות המקובלים, וכי רשות המיסים ביקשה לנהוג בניגוד לכללים אלו. לפי אמישראגז, מעתה והלאה אין הנישום יכול לדעת מראש כיצד יסווגו הוצאות או הכנסות שבידיו, בעוד שעד פסיקתו של בית המשפט הסתמך הנישום על כללי החשבונאות המקובלים.

בכך, טוענת אמישראגז, הפך בית המשפט על פיה את "הלכת העקיבה", הקובעת הצמדה של דיני המס למערכת כללים דינאמית שלדבריה "נקבעה ע"י טובי המומחים בתחומי הכלכלה והחשבונאות, המתעדכנת ע"י מומחים אלו בהתאם להתפתחויות המקצועיות באותם שטחים".

אוסקר אבו-רזק, מפירמת רואי החשבון קסלמן וקסלמן PwC, טוען בהתייחסו לפסק הדין, כי "בעידן הגלובלי יש משמעות רבה לעקביות בפרשנות חוקי המס. פסק דין חדשני מסוג זה יכול לגרום לחוסר ודאות גדול בשוק העסקים, דבר שיש לו השלכות מאקרו שליליות על העסקים בישראל, ובמיוחד הוא יכול לפגוע בחברות ציבוריות ובבעלי מניותיהן שהם הציבור הרחב". עוד מוסיף מר אבו-רזק, כי "משבית המשפט קיבל את העמדה שיש ודאות להחזיר את הפקדונות, הרי שהיה עליו להכיר בשיערוך הפקדונות".

נוסיף, כי ניתן לצפות שבזמן הקרוב יוגשו ערעורים נוספים על פסק הדין התקדימי. סוגייה אחרת שהסעירה מאוד את העולם החשבונאי, עוסקת בהוצאות מימון בגין הלוואה שיעודה חלוקת דיבידנד לבעלי המניות. בהחלטתו הפך בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי, אשר התיר את ניכוי הוצאות המימון האמורות, וקבע כי הוצאות המימון בגין הלוואה שיועדה לחלוקת דיבידנד לא יותרו בניכוי.

השופטים קבעו כי ככלל נדרש קשר ישיר בין הוצאה לבין ייצור הכנסה, כדי להתיר את ניכויה של ההוצאה מההכנסה. אולם, עם זאת, ציינו כי לכלל האמור יש ליצור חריגים, בהם מוצדק באופן מיוחד, להכיר בקשר עקיף בין ההוצאה לייצור הכנסה, כדי להתיר את ניכויה של ההוצאה.