פסק הלכה חברתי: לתת לבת הזוג להדליק חנוכיה

מאמר הלכתי נועז מציע לערוך שינוי מהמנהג ולפיו נשים נשואות אינן מדליקות נרות חנוכה. אחד הייחודים של מצוות נרות חנוכה נמצא בהגדרת המצווה "איש וביתו". הגדרת הבית נמתחת לכל מקום שבו מגדיר האדם את מקומו. הניידות של עולמנו העלתה עשרות שאלות לגבי קיומה של המצווה, בעיקר על-ידי נשים. בנות רווקות בקהילות האשכנזים מדליקות נרות, אך אימהות מסתמכות על הדלקת הבעל, ובכך למעשה מפסיקות את מנהגן להדליק נרות. רבה של העיר מודיעין טוען במאמר הלכתי שהוא מפרסם בפורטל כיפה כי הפסקה זו אינה מחויבת המציאות.

הרב דוד לאו טוען כי אין למנוע מאישה את אור החנוכה ומציע לקבוע סידור אחר, שיאפשר גם לה להדליק. בדבריו, דוחה הרב לאו הסבר שנתן אחד מגדולי פוסקי ההלכה בדור הקודם, ר' ישראל הכהן מראדין, ולפיו לא תברך האישה להוציא ידי חובה איש משום ש"תבוא מארה" על איש הנזקק לכך שאשתו תברך במקומו.

בתום דיון הלכתי מציע הרב לאו לבני הזוג להדליק בחנוכיה משותפת הדלקה שיוויונית. "יש סיבה חברתית-תרבותית להדליק דווקא בחנוכייה אחת", מפרט הרב לאו בתשובתו, "נר - איש וביתו. הדלקה בחנוכייה אחת מבטאת את הפשט של "אשתו כגופו", כפי שציינו ה[פוסקים ה]ראשונים והאחרונים. אלא, בשונה מהם, אין סיבה שבגלל טעם זה נמנע מהאישה להדליק את אור החנוכה בבית".

הפתרון אותו הוא מציע הוא שהאיש והאישה ידליקו ויברכו לסרוגין: בכל לילה ידליק אחד מהם ויוציא את השני ידי-חובה. "המשמעות הרוחנית והחינוכית תהיה גדולה: שני בני הזוג הם ראשי הבית ומאירים את הבית באור אחד. השיטה הזו נכונה גם להרבה מאד מן הפוסקים וגם משמעותית מאד לדורות הבאים", הטעים הרב של מודיעין.