חשיפה: הסוד שהגיע לטהרן

טעות היסטורית? יש מי שמגדיר זאת כ"מחדל החמור ביותר של מלחמת לבנון השנייה". קצינים בכירים בצה"ל טוענים כי "ההשלכות של המקרה, חמורות הרבה יותר ממה שנראה מעל לפני השטח". השפעתן, הם אומרים, "תורגש עוד במלחמה הבאה". ואכן, הפרטים שנחשפים כאן לראשונה, משרטטים, את אחד הכשלים הביטחוניים החמורים ביותר שידעה המערכת הצבאית בשנים האחרונות.

זה כבר לא סוד. בימים שלאחר סיום המלחמה בלבנון, חשף הערוץ הראשון, כי טיל מתוחכם מסוג "גיל" נפל בידי כוחות החיזבאללה בזמן נסיגת כוחותינו משטחם. אם בצה"ל חששו תחילה כי הטיל מוחזק בידי מהנדסי החיזבאללה בלבד, הרי שכיום, כך אנו מדווחים, נערכים באמ"ן להתמודד עם מציאות בה אירן שמה ידה בנשק. בכירים אינם פוסלים את הטענה כי באירן כבר לומדים את דרכי פעולתו של "הגיל", וכך משדרגים את דרכי ההתגוננות מפני נשק ישראלי דומה. מטעמים שונים, כל שניתן לומר עד כה, הוא שלדעת בכירים בצה"ל "לא מן הנמנע כי הטיל הגיע כבר לידי בכירים בצבא אחמדינג'אד".

ואולם, לא כאן סוף הסיפור. המחדל הגדול, כך נראה, "המחדל שמאחורי המחדל”, הוא לא בכך שהכוחות המיוחדים של צה"ל שכחו את הציוד הסודי "מאחור", והותירו אותו לחסדי האויב - אלא דווקא "הפעולות הצבאיות שלא באו לאחרי המעשה".

הציוד היה בשטח; חיל האוויר "שכח”?

בימי המלחמה, העידו באוזננו בכירים בצה"ל, לא פעם קרה שהחיילים שכחו בשטח ציוד "בעל ערך ביטחוני רב". לפעמים מדובר היה בתחמושת, ולפעמים יותר מכך. התגובה של צה"ל היתה אז מיידית: שיגור כוח חיל האוויר, והשמדת הציוד.

המטרה היתה הגיונית, מסביר לנו גורם בכיר: "יש להשמיד את הציוד כמה שיותר מהר, בטרם ייפול לידי האויב". בחיל האוויר "מכירים את הריטואל הזה", הוא חידד באוזננו. "זה לא חדש למערכת. טעויות כאלה קורות, ואנחנו נערכים למזעור נזקים". ואכן, בעיצומו של קרב, בלהט האש, השיקולים של הגנת חיי החיילים יכולים וגוברים על שיקולי האחיזה בנשק. החיילים נאלצים לנטוש עמדות, והציוד נותר לפעמים מאחור.

ואולם, דווקא כאן, דווקא הפעם - כאשר מדובר היה באחד הנשקים המסווגים ביותר במערכת הצבאית - יש מי שיאמר: "נרדמנו בשמירה". ממידע שהגיע לידי מערכת Nfc עולה כי לאחר שחזרו הכוחות לשטחנו, בהותירם את הציוד המסווג מאחור בשל מגבלות הקרב, לא פעל חיל האוויר לאיתור הנשק הישראלי - והשמדתו. לדברי גורמים צבאיים, בין זמן חזרתם של הכוחות הלוחמים ונטישת הציוד, ובין הזמן ש"הציוד" נלכד ונתפס בידי האויב - "לחיל האוויר היה, בהחלט, מספיק זמן פעולה".

דובר צה"ל: "הנושא מוכר ומתוחקר"

בעוד לקחי המלחמה עודם נלמדים, וועדות החקירה טרם נתנו את מילתם הסופית, ישנם כבר בכירים שמתעוררים מתוך ה"חיל הירוק", וקוראים לאחראים למחדל לשאת באחריות אישית לתוצאות. "זה אולי נראה כעוד פרט אחד שזולג לאויב", מסביר לנו גורם ביטחוני, "אבל הפעם באמת מדובר בכשל מודיעיני וביטחוני מהמעלה הראשונה. להרבה דברים אסור עוד להתייחס, מטבע הדברים, בגלל סיווגם, אבל רק נאמר שהכשל הזה עוד ילווה אותנו שנים ארוכות".

בצה"ל לא משיבים על השאלה מדוע התעכב חיל האוויר ביירוט הנשק הסודי שנשכח בשטח האויב. ואולם, בתגובתם הרשמית טוענים בדובר צה"ל כי "הנושא מוכר, ומתוחקר בימים אלה". בשיחה עם Nfc מדגישים בדובר צה"ל, כי "נעשו כל המאמצים למניעת הגעתו של הנשק לידי האויב".

שיחה עם קצינים בצה"ל חידדה את אשר אירע באותו יום קרבות, ואת השלבים שהובילו לנטישת "הנשק המסווג". לא ניתן, כאמור, להרחיב בעניין, אך התוצאות - אלה כבר ידועות. מה שלא ברור עדיין, הוא השלב שלאחר מכן. השלב שבו נכנס חיל האוויר לתמונה. השלב שבו אמור חיל האוויר להמריא, לאתר מטרה, ולהשמידה בטרם תיפול לידי אויב.

מהו אותו "גיל" מפורסם?

טילי ה"גיל", כך על-פי המידע הגלוי, שייכים למשפחה של טילים נגד טנקים מהדור השלישי, העובדים בשיטת "שגר ושכח". במילים אחרות: אחרי איתור המטרה, הטיל מתביית עליה בעצמו ועוקב אחריה ללא התערבותו הישירה של "המפעיל". המערכות פותחו על-ידי חברת רפא"ל הישראלית והן מוצעות לשיווק בינלאומי. מלבד צה"ל, כך דווח, גם צבאות סינגפור, פינלנד, הולנד ופולין עושים שימוש בטיל.

אחרי השיגור, הטיל נע במסלול בליסטי קשתי במטרה לפגוע בחלק העילי של הרק"מ, המהווה נקודת תורפה משום שבדרך כלל היא פחות ממוגנת מאשר חזית הרק"מ. מסלול זה מגדיל את הסיכוי להשמדת הכלי. למערכת הספייק, "גיל", קיימת גם מערכת סימולטור שנועדה לאמן חיילים לירי ללא צורך בשיגור מעשי של הטיל, וזאת עקב מחירו הגבוה של כל טיל (מוערך ב-250,000 דולר ליחידה).

את המערכת ניתן להכין לירי בתוך 30 שניות מרגע פרישתה. החייל המפעיל אותה מסמן את המטרה באמצעות הנחת צלב הכוונת. אז נועל החייל את העוקב על המטרה ולוחץ על כפתור האש כדי לשגר את הטיל. הטיל מטיס את עצמו למטרה ללא צורך בהתערבות נוספת מצד המפעיל.