תבע את עורך דינו: לא הגיש תביעה נזיקית

האם לקוח יכול לתבוע עורך דין על שלא הגיש תביעה לחברת הביטוח בשמו? לפי בית משפט השלום דרושות לשם כך הוכחות חזקות במיוחד. בתביעה מקצועית שהוגשה נגד עורך דין שסירב לתבוע את חברת הביטוח בתאונה, קבע שופט בית משפט השלום בתל אביב, אביחי דורון, כי פעולותיו של העורך דין עבור לקוחו לא חרגו ממתחם הסבירות ואינם הרשלנות המקצועית שנטענה נגדו.

בתביעה המדוברת תבע עו"ד זיו רזניק את דוד לוי, ששכר את שרותיו לייצגו בנוגע לתאונת דרכים שעבר מר לוי בהיותו רוכב על אופנוע. בתביעה שהוגשה על-ידי רזניק, נתבעה מבטחת הרכב הפוגע, כלל חברה לביטוח בע"מ, שככל הנראה היה אשם בתאונה.

אולם רזניק לא הגיש תביעה כנגד המבטחת של האופנוע, והסיבה לכך לטענתו הייתה שהביטוח לאופנוע הוצא כ"ביטוח סחר", כלומר ביטוח המכסה "שימוש למטרות סחר, בדיקה ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם", בעוד שהנסיעה במהלכה אירעה התאונה הייתה נסיעה פרטית.

כלל הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף, ומתוך זהירות גרידא הוגשה ע"י רזניק, תביעה מתוקנת בה הוספה "קרנית" כנתבעת נוספת. אולם קרנית הגישה הודעת צד ג', נגד בנו של לוי, הבעלים האמיתי של האופנוע אשר נסע לחו"ל והותיר את האופנוע ללא ביטוח חובה. משכך, מצא עצמו לוי במצב בו - בשל "הסתבכות" תביעת נזקי גוף שהגיש, הפך בנו לנתבע. לוי החליט לקחת את כל חומר התביעה ולעבור לעו"ד אחר.

רזניק, שלא קיבל את שכרו עבור עבודתו, הגיש את התביעה הנוכחית בה הוא דורש תשלום שכר טירחה ראוי בשל כל המאמצים והעבודה שהושקעה בטיפול בעניינו של לוי. לוי מצדו האשים את רזניק בהתרשלות, אשר היא גרמה לדבריו להאשמת בנו בעקבות התביעה.

השופט דן בשאלה האם צדק רזניק כשלא הגיש תביעה בשם הנתבע נגד המבטחת של האופנוע?

לפי השופט שאלה זו תלויה במבחן אחד, האם היה משתכנע השופט היושב בדין שהאשם בפרשה הוא סוכן הביטוח שביצע את ביטוח החובה, שלטענת לוי הוא סמך על הביטוח שעשה לו ולא ידע כי הביטוח אינו מכסה נסיעות פרטיות.

השופט ציין כי ההכרעה תינתן לפי "מתחם הסבירות", כלומר האם פעולת העורך דין הייתה סבירה. השופט ציין כי בשאלה זו של רשלנות מקצועית, "מן הראוי שבית המשפט ימנע מלנסות ולקלוע אל חוט השערה, ודאי כשמדובר בנושאים משפטיים, כאלה שהתשובה להן אינה 'זועקת מן הכתב'".

לגבי המקרה הנדון, קבע השופט כי העובדה שרזניק לא חזה מראש את תביעתה של חברת קרנית, ודאי אין בה כדי ללמד על רשלנות מקצועית. לדעתו, האישום של חברת קרנית נגד בנו של לוי הייתה מהלך טקטי יותר משהיה מהלך מהותי, אך אין בכך כדי לומר שלקרנית היה סיכוי מהותי אמיתי בצעד שנקטה, וגם לא שהפעולות שנקט רזניק יביאו לתוצאות המיוחלות. לגבי סירובו של רזניק לתבוע את חברת הביטוח, קבע איננה סוטה ממתחם הסבירות.

לגבי שכר הטרחה קבע השופט כי "כל אדם, ועורך דין בכלל זה, זכאי לשכר ראוי עבור עמלו עבור אדם אחר." ההסכם לרוב בתיקי נזיקין בהם השכר נגזר כשיעור מסוים על בסיס תוצאות הינו שעורך הדין לוקח סיכון שעבודתו לא תישא פרי, ובמצב דברים כזה לא יקבל שום שכר על עמלו.

אולם מה קורה כשהלקוח אינו מאפשר לעורך הדין להמשיך ולפעול בתיק? לפי השופט, במקרה כזה חייב הלקוח לשפות את עורך הדין בגין העבודה שהשקיע עבורו, בתנאי כמובן שאינו יכול להוכיח עילה טובה מדוע יפר את ההסכם מבלי לשאת במחיר שהפרה זו נושאת עימה. לפיכך פסק השופט פיצויים לרזניק 6,900 ש"ח עבור פועלו.