נדחה ערעור של נהג שהרג אדם בשולי הכביש

שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, דחה (יום ד, 6.11.06) את בקשתו לערעור של נהג שסטה לשולי הכביש וגרם למותו של אדם שעצר בצד הדרך. השופט החליט כי אין צידוק לשמיעת ערעור שני בעניין, וכי חוק חקירת סיבות מוות שמאפשר למנות שופט חוקר, איננו בה להחליף את שיקול דעתם של השופטים בבתי המשפט.

המערער, אחמד הבראת, נהג בתאריך 13.8.2002 ברכב מסחרי בכביש עפולה-בית שאן. באותה עת נסע לפניו רכב פרטי שבו נהג מרדכי קקון. בשלב מסוים, האט קקון את נסיעתו, תוך ירידה לשוליים הימניים, וזאת על-מנת לאסוף אדם אשר עמד על השוליים. נגד הבראת נטען כי נהג ברשלנות ולא היה ער להתרחשות זו והתנגש בעוצמה ברכב הפרטי, אשר נדחף מעבר לשוליים והתנגש בעמוד שלט. כתוצאה מהפגיעה, נפצע קקון אנושות ולבסוף נפטר מפצעיו.

בתאריך 27.10.2005 השופט חנא סבאג מבית משפט השלום לתעבורה בנצרת הרשיע את הבראת בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש אשר גרמה לנזק לאדם ולרכוש. בנוסף הרשיע אותו בית המשפט בעבירה של אי שמירת מרחק בניגוד לתקנות התעבורה. בגין עבירות אלו, גזר עליו בית המשפט מאסר בפועל לתקופה של שבעה חודשים ומאסר על תנאי של שמונה חודשים, לתקופה של שלוש שנים, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה במשך עשר שנים וקנס בסך 3,000 שקלים.

על פסק-דינו של בית המשפט לתעבורה ערער הבראת לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי בראשות סגן-הנשיא יצחק כהן דחה את הערעור בקובעו, כי נימוקי בית משפט השלום לתעבורה מקובלים עליו.

אולם, כאמור, את הבראת לא סיפקה החלטת המחוזי. הוא ביקש רשות ערעור מבית המשפט העליון וטען כי עומדת כאן שאלה משפטית רחבה, והיא כיצד מוכיחים בכלל סיבת מוות, והאם ניתן להוכיח זאת כלל ללא חקירה על-ידי שופט חוקר, לפי הוראות חוק חקירת סיבות מוות. כן טוען המבקש, כי לא הוכחו היסודות העובדתיים והמשפטיים בעבירת גרימת המוות ברשלנות וכי למעשה, פגיעת ראשו של המנוח בשלט שבצד הדרך, לה טוען המבקש, מהווה "גורם מתערב זר" אשר ניתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מותו של המנוח.

השופט סלים ג'ובראן דחה את בקשת הערעור בהסבירו כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כמו כן לא קיבל השופט את הטענה, לפיה לשם הוכחת סיבת מוות דרוש בכל מקרה ומקרה ביצועו של ניתוח לאחר המוות.

לפי השופט, חוק חקירת סיבות מוות מעניק אפשרות ליצירת כלי הוכחתי נוסף לבדיקת סיבת המוות, בדמותו של שופט חוקר. על-פי ההלכה הנוהגת, הליך זה הינו הליך מעין שיפוטי, אשר ישמש כאמצעי דיוני-פלילי טרומי לגילוי מעשי גרם מוות בעבירה, כאשר אין ננקטים או עדיין אין צפויים מהלכים שיפוטיים פליליים או הליכי חקירה על-פי דין.

השופט הוסיף, כי אין מטרתו להחליף את שיקול דעתו של בית המשפט בהליך העיקרי, אשר הוא זה שמחליט, על-סמך כלל הראיות שבפניו, האם הוכחה סיבת המוות מעבר לספק סביר בהליך הפלילי. לפיו ג'ובראן: "בעניין דנן, בו נפגע אדם בריא לחלוטין בתאונה קשה, וכתוצאה ממנה נגרם לו מוות מוחי, ובהמשך לו דום לב, נפלא ממני כיצד יכול המבקש לטעון, כי 'סיבת המוות הסופי אליבא ד"ר קוצ'ר הינה דום לב, כשהתאונה שברקע אפופה מסתורין וחוסר בהירות לגבי תרומתה למוות'."

השופט דחה גם את הטענה המוזרה כי העמוד הוא שאחראי לתאונה בהיותו גוף זר, וכי הוא ניתק את הקשר הסיבתי. האירוע לפי השופט הינו לחלוטין בתוך מתחם הציפייה הסבירה של נהג, המתנגש במהירות במכונית נוסעת ודוחק אותה מהכביש. השופט דחה גם את הטענה כי דווקא המנוח, שעצר בצד, הוא הרשלן שאחראי לתאונה. בכל מקרה ציין השופט, אין רשלנותו של אחד בהכרח מבטלת את הקשר הסיבתי לתוצאות רשלנותו של האחר.

הבראת ביקש גם להפחית מעונשו, אולם בעניין זה ציין השופט כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל. לפי ג'ובראן מדובר בעבירה חמורה, וכי יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה בעבירות אלה, על אחת כמה וכמה נוכח עברו התעבורתי של המבקש, הכולל שלושים הרשעות קודמות ובהן אי ציות לתמרור עצור, מעבר קו הפרדה רצוף, נסיעה במהירות מופרזת ותוך כדי דיבור בטלפון סלולרי.