דוח חדש: חולי איידס חסרי מעמד אינם מטופלים

ג', צעירה כבת 30, מבקשת מקלט מאתיופיה, הגיעה לישראל לאחר שנרדפה ע"י השלטונות בארצה. באתיופיה הייתה כלואה בהמתנה למשפט במשך כמה חודשים, ועברה התעללות נפשית ומינית. היא נאנסה שוב ושוב גם ע"י המבריחים שהביאו אותה לישראל דרך מצרים. בישראל גילתה כי היא נשאית איידס וכי המחלה התפתחה בגופה במהירות. על הבדיקות שילמה בעצמה, ובבית החולים קיבלה טיפול חלקי, שכלל לדבריה שתיים מתוך שלוש התרופות. בבית החולים נמסר לה כי לא ניתן לעזור לחולה ללא ביטוח. מצבה היה ירוד מאוד והידרדר עוד במהירות. היא לא הייתה מסוגלת לאכול ואיבדה הרבה ממשקלה. למרות מצבה הקשה, ג' התעקשה כמעט כל העת לנסות להחזיק בעבודה חלקית בניקיון. היא הופנתה למרפאה באיכילוב, שם הומלץ לה להתחיל מייד בטיפול בקוקטייל, שאם לא כן היא לא תשרוד עוד זמן רב. המדינה לא הסכימה לספק את התרופה, ובוועד למלחמה באיידס, שניסו לעזור לה, אזל באותה עת המלאי שלה.

סיפור מצער זה מובא מתוך דוח חדש שפרסמה היום (ו', 1.12.06) עמותת "רופאים לזכויות אדם", לרגל יום האיידס הבינלאומי. הדוח מתאר את מצבם הקשה של החולים חסרי המעמד האזרחי בישראל, אשר אינם מקבלים טיפול רפואי.

מהדוח עולה כי במדינת ישראל שוהים כיום כ-80 חולי איידס חסרי מעמד אזרחי. לטענתם, מדינת ישראל בוחרת להתעלם באופן בוטה מנשאים ומחולים אלו, ומתנערת מאחריותה לבריאותם ולבריאות הציבור כולו. לדברי העמותה, הרוב המכריע של החולים נזקקים לתרומות על-מנת לקבל טיפול במחלה. כעשרים מתוכם, ביניהם פליטים ומבקשי מקלט מדיני השוהים בישראל כחוק, אינם מקבלים טיפול כלל ונמצאים בסכנת חיים תמידית. הדוח מציין כי בהיעדר טיפול ע"י המדינה, התהוותה עם השנים פרקטיקה של ניסיונות לטפל בחולים באופן וולונטרי, ללא משאבים של ממש.

עמותת "רופאים לזכויות אדם" מגדירה את עצמה כנלחמת למען זכויות אדם בכלל והזכות לבריאות בפרט בישראל ובשטחים. ב"מרפאה הפתוחה" שבדרום תל אביב היא מטפלת בחולי איידס חסרי מעמד אזרחי, ובנוסף בימים אלו מייצגת בבג"צ חמישה נשאים המיועדים לגירוש. בעתירתה דורשת העמותה למנוע את גירושם, כל עוד אין במדינתם טיפול נגיש לאיידס. העמותה גורסת כי גירוש הנשאים למדינות בהן אין טיפול - כמוהו כגזר דין מוות.

העמותה טוענת כי נשאים וחולים אינם מגיעים לישראל מלכתחילה כדי לזכות בטיפול לאיידס. הם מגיעים לכאן בגלל רדיפות, במקרה של פליטים ומבקשי מקלט, או מסיבות כלכליות, כשמדובר במהגרי עבודה.

הדוח החדש של העמותה, מביא מקרים של חולים חסרי מעמד, כדוגמת ג', ומתאר את מצבם של חולים חסרי מעמד בישראל כיום ומביא שורת המלצות בעניין. בין ההמלצות שמציינת העמותה היא דורשת ממדינת ישראל להכריז על אחריותה לטיפול רפואי באוכלוסיית חסרי המעמד, ובנוסף היא ממליצה על החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי על אוכלוסיית הפליטים ומבקשי המקלט. פירוש הדבר הינו שגם הם יהיו זכאים להיות חברים בקופת חולים ולסל התרופות שקובעת המדינה.

המצב כרגע אינו מסביר פנים לדברי העמותה. ג' הושמה בראש רשימת הממתינים לטיפול, ונשמר עבורה מלאי גדול של התרופה 'קלטרה', אחת התרופות המשתתפות בקוקטייל. היא הגיעה למרפאה הפתוחה של העמותה כמעט מדי יום. בהעדר טיפול ל-HIV הרופאים היו חסרי אונים, ויכלו להציע רק סימפטיה ומעט עזרה בטיפול בסימפטומים. בניסיון להיחלץ לעזרתה, הם פנו לנציגות ישראל של חברת התרופות שמייצרת את 'קומביוויר', התרופה החסרה. החברה הסכימה לתרום שש חפיסות של התרופה, טיפול לחצי שנה. ג' החלה לקבל את קוקטייל התרופות וחייה ניצלו, בינתיים. ימים יגידו מה יעלה בגורלם של יתר 79 החולים חסרי המעמד.