בימים האחרונים דאגו עורכי יומונים ושבוענים במצרים, אשר זוכים לתמיכה ממשלתית, להעביר מסר ברור למדינות ערב (בעיקר לסוריה ולבנון), כי מצרים לא תגרר למלחמה נגד ישראל ולא תחזור על טעויות העבר.
במאמר הראשי שפורסם ביומון הממשלתי Al-Gumhuriya במצרים, כותב עורך העיתון, סמיר רגאב, על-פני חמישה עמודים מפורטים, מדוע לא תצא מצרים למלחמה נגד ישראל. רגאב נחשב למקורב לנשיא מצרים, חוסני מובארק.
"שנת 1967 גרמה להרבה צער וכאב ונחלה מספר תבוסות, כמה ממדינות ערב (לדוגמא: סוריה), צעקו לעזרה, הדבר אילץ את מצרים להתעמת מול כוח עוין. בכל יום הפניות רק גברו... עד שלנשיא מצרים האחרון, גאמל עבד-אל-נאצר, לא נותרה שום ברירה אלא להיכנס למלחמה, מונע על-ידי רגשות טהורים... אחר-כך מה שקרה, קרה".
"קטסטרופה כמעט התרחשה בשנת 1973, כאשר אותה מדינה, פעם נוספת קראה לעזרה... הניצחון בחודש אוקטובר נספג כולו בתחושת תבוסה והלך כולו לעזאזל, היה מאוחר מדי כדי לשחרר את אדמת סיני עד האינצ' האחרון".
"מפליא שבשנת 1997, לפני חמש שנים, מצרים קיבלה טלפון דחוף ומסר בהול מאותה מדינה (סוריה)... אשר טענה כי ישראל מרכזת כוחות בגבול מצרים. ההנהגה המצרית נכנסה מיד לפעולה והנחתה את כל המערכת והמתקנים הדרושים לעקוב אחר הכוחות. באופן מפתיע, אפילו לא כוח אחד או חייל (מישראל) נמצא. גם בדוגמא זו, ההנהגה המצרים פעלה שלא בחוכמה והיתה יכולה להביא לחורבן ואסון גדול".
"מסיבה זו רשמתי מאמר ארוך שהועבר למספר מדינות ערב, אשר הם "מאוד" קרובות למדינה הזו (סוריה), ובאופן מלא מצייתות לפקודות שלה. המדינות הללו בעמדה נגד ישראל, תומכות בתנועות התנגדות לבנוניות, ועוד ועוד".
"מה שהכעיס אותנו במיוחד היתה שאלתו של מנהיג ערבי בלבנון ששאל מדוע מדינה ערבית (סוריה) לא הקימה מעבר חזיתי (בגולן) שיאפשר ללוחמים לעבור בו. המנהיג ענה על שאלתו באירוניה ואמר: אולי עלי לשאול ראשית על הדגל הישראלי המתנופף בכמה בירות במדינות ערב (קהיר)..."
"צורכי מצרים עומדים תמיד מעל כל שיקול אחר. לאלו המעוניינים לגרור את מצרים לאיזה סיבוך שהוא, אנחנו אומרים: רבותי, מצרים היתה חלוצית, מנהיגה, בעלת חשיבה עילאית, אובייקטיבית, חכמה ובעלת משטר טהור ותמשיך להיות כך, אם זה מוצא חן בעיניכם או לא. לכן, אנחנו מדגישים כי צבא מצרים לא יפעל עבור אף גורם, מכיוון שצבא מצרים הוא 100% לאומני, אשר יודע משימה מהי".
"צבא מצרים יגן רק על מצרים. הנשיא מובארק חזר והצהיר, ואנחנו ניצבים מאחוריו; הצבא המצרי יגן על הטריטוריה המצרית, והוא מוכן להיכנס למאבק לכל מי שמוכן לתקוף אפילו גרגיר מאדמת מצרים...".
"... יש כמה גורמים ששמחים כאשר (העם המצרי) סובל מבחינה כלכלית ונמצא במשבר חברתי. אנחנו חוזרים ואומרים פעם נוספת, כדי שהגורמים יבינו: השם ה"רשמי" של 'ההסכמה הערבית המשותפת', הוא 'ההגנה המשותפת כלכלית חברתית עם מדינות ערב', האם אתם מבינים זאת רבותי? ההסכם כולל שני סעיפים מכריעים: לא למאבק, לא למלחמה ולא למלחמה ללא תמיכה כלכלית עצומה".
ביומון ממשלתי נוסף במצרים, "אל אהראם", מחזק עורך העיתון, איברהים נאפי את דבריו של קודמו ואומר כי כל מלחמה, אם תתקיים, תיעשה בשיקול דעת ולא בשל לחצים חיצוניים.
"ההחלטה לצאת למלחמה היא ההחלטה הכי קשה ויקרה שאומה יכולה לעשות. אף אחד לא יכול למחול על כבודו בנושא זה כמו מצרים אשר הקריבה את בניה במלחמות 1967 ו-1973. מצרים ציידה את צבאה, וזה הלך לאיבו בעקבות ההרפתקה... ברגע האחרון (1973) הניצחון שאותו נשאה עימה פג. לאחר-מכן השלימה מצרים את המהלך על-ידי מתקפה על השלום...והרוויחה בחזרה את סיני".
"... מצרים אינה מהססת להיכנס למלחמה - אם באיזה שהוא יום מלחמה בלתי נמנעת תהיה מחויבת המציאות, וזאת כדי להגן על האינטרסים שלה כמדינה, את כבודה, האדמה, או את בניה. אך יש הבדל עצום בין החלטות אחראיות לבין מלחמה של מקרופונים והתנשאות".
עורך שבועון ממשלתי אחר במצרים, Akhbar Al-Yaum, איברהים סעדה, אינו היסס להרחיק מעבר לזאת ואף לתקוף בחריפות את נשיא סוריה, בשאר אסד.
"מצרים הנהדרת חייבת לא להיגרר אחרי "ילד הנשיא" (בשאר אסד) אשר משתוקק להוכיח את יכולתו. הנשיא התמנה לתפקידו בשל מזלו (בגלל אביו). כעת הוא מוצא את עצמו כנשיא מנהיג עם בעל שורשים עמוקים, שאינו יכול לעשות דבר בקשר לזאת".
"איך אנחנו יכולים לצפות כי ה-'ילד נשיא' הזה ימצא את הזמן לשחרר את אדמתו מציפורן הכיבוש הישראלי אשר מתגוררים שם לפחות ברבע המאה האחרונה... אך לצערי ה-ילד נשיא אינו מבצע את סדר העדיפויות הנכון".
יש לציין כי למרות שפסגת הליגה הערבית התקיימה בקהיר, וכן למרות שכמה המדינות בליגה הערבית הכריזו על תמיכה גורפת בעירק ובנשיאה, סדאם חוסיין, הרי שהמדינה המארחת דווקא טרחה להדגיש את ההפך: לא למלחמה נגד ישראל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה