העליון: היכרות השופטת עם העד איננה עילה לפסילתה

אדם ערער לבית משפט לאחר שגילה כי העד המרכזי בתביעה כנגדו מופיע לעיתים קרובות בבית משפט השלום בפתח תקוה ובינו לבין השופטת נרקמה מערכת יחסים מיוחדת.

כנגד המערער הוגש ב- 2.7.03 כתב אישום בגין חשד לתקיפת שוטר, להפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והחזקת סם לצריכה עצמית. במסגרת הדיון בתיק גילה המערער כי העד המרכזי בתביעה, השוטר שהואשם בתקיפתו, משמש מזה כשלוש שנים כתובע משטרתי. לטענת המערער, התובע מופיע לעיתים קרובות בבית משפט השלום בפתח תקוה, וכך נרקמה מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין השופטת. לדבריו, השופטת מגלה כלפיו יחס עוין לאורך כל המשפט, עד כדי התעוררות חשש למשוא פנים.

בית משפט השלום דחה את בקשתו של המערער לפסול את השופטת, שלטענתה אינה מגלה עוינות כלפיו. על החלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט העליון, בבקשה להורות על פסילתה של השופטת, ולהמליץ להעביר את התיק לשופט אחר.

לאחר שבחנה את טענות הצדדים, הגיעה הנשיאה למסקנה כי יש לדחות את הערעור. לדבריה, היכרות אשר מבוססת על יחסים מקצועיים גרידא אינה מהווה עילה לפסלות. בנסיבות המקרה השתכנעה הנשיאה כי ההיכרות איננה מקימה חשש ממשי למשוא פנים, והעובדה שהשופטת לא מצאה לנכון להזכיר את עובדת היותו של העד המרכזי תובע משטרתי, איננה מטילה דופי בהתנהלותה, אלא מהווה ראיה לכך שהשופטת לא ייחסה חשיבות לכל בניהול המשפט. טענתו של המערער לגבי עוינות מצד השופטת מהווה "תחושות סובייקטיביות" לדבריה, שאין בהם כדי להביא לפסלותה.