עוגמת הנפש של האנס הסדרתי בני סלע

בחודש יולי 2004 הובא האסיר המפורסם בני סלע, השפוט מחודש דצמבר 1999 למאסר של 35 שנה בכלא ניצן בגין סדרת מעשי אונס שזעזעו את המדינה, לדיון בעתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט נתן עמית.

סלע נתבקש לדבריו, על-ידי צוות ליווי של המשטרה, לאחסן את תיקו האישי בארונית שבאחד האגפים בכלא וכששב גילה שתיקו וציודו האישי נגנב.

לדברי סלע, הציוד שנגנב כלל, בין היתר, שעון בשווי 300 שקל, ווקמן בשווי 200 שקל, שמיכה, משחת שיניים, לבנים, גרביים, וקופסת טונה. סך כל הציוד נאמד על ידו בסכום של 985 שקל.

"נגרמה לי עוגמת נפש בעקבות אובדן התיק ותכולתו", הלין סלע בתביעה שהגיש בחודש אוגוסט שנה שעברה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב על סך 5,000 שקל.

סלע התריע לטענתו, שהאגף בו אוחסן התיק "סובל" ממכת גניבות ואסירים נוספים עברו אותה "חוויה". סלע ביקש להביאם לעדות.

זמן קצר לפני הדיון סלע הגיש סלע לשופט אריה שרעבי, בקשה לפטור מתשלום אגרה (בסך של 87 שקל אגרת המינימום בבית המשפט לתביעות קטנות) מלווה בתצהיר חתום בפני עו"ד, (מיום 1/5/05) בשל אי יכולתו לעמוד בסכום. הבקשה והתצהיר מצ"ב.

"אינני עובד בין כותלי בית-הסוהר ואין לי כל הכנסה. הנני מצהיר כי אני מוגדר בין כותלי בית הסוהר כאסיר נצרך. אין לי למי לפנות לעזרה כלכלית ואין פטרתי מאגרה עלולה לגרום בעליל כי לא אוכל להגיש תביעתי בבית המשפט. אין לי שום חשבון בנק ואין לי שום חסכון כלשהו ואין ברשותי או על שמי כל רכוש".

השופט שרעבי ביקש את תגובת המדינה וזו התנגדה בטענה שבאפשרותו של סלע לפנות לבני משפחה שישלמו את האגרה. השופט שרעבי קיבל את בקשתו של סלע ופטר אותו מתשלום אגרה: "בנסיבות המיוחדות הנעוצות במאסרו הממושך של המבקש, אין זה ראוי לחסום בפניו את הדרך לבית משפט בשל חוסר יכולתו לשלם את אגרת בית המשפט. לפיכך הנני מחליט לפטור את המבקש מתשלום אגרה".

בכתב ההגנה הכחישה המדינה את טענותיו של סלע ולדבריה, מאז מאסרו, הגיש 107 עתירות ותביעתו טורדנית, קנטרנית וחסרת בסיס. "סלע הגיש את התביעה במטרה לזכות בטיול מחוץ לכלא".

המדינה הדגישה שהפריטים, שלטענת סלע נגנבו מתיקו האישי, ניתנו לו על-ידי שירות בתי הסוהר ומאז קיבל ציוד חדש.
המדינה הוסיפה שמתיקו של סלע, לא נגנבה קופסת טונה: "הדרך היחידה בה יכול אסיר ליהנות מקופסת טונה, היא על-ידי קנייתה בקנטינת בית הסוהר, על-פי הרישומים שמנהלת הקנטינה, בתקופה הרלוונטית, לא נקנתה על-ידי סלע אף לא קופסת טונה אחת".

לדיון בפני השופט ישי קורן, שהתקיים בחודש ינואר השנה הובא סלע כבול בידיו. בית המשפט הורה להתיר את האזיקים.

סלע ביקש לדחות את מועד דיון או לחילופין למחוק את התביעה ולאפשר לו להגישה מחדש. "אני נמצא בתנאי ענישה ולא יכול להתמודד עם הדיון. יש לי דברים רבים שאני רוצה להציג ולא יכול. לא התאפשר לי להתארגן על החומר המשפטי, ומכשילים אותי בכוונה. ניתקו אותי מטלפונים, מקשר עם משפחתי ומביקורים מהבית".

המדינה התנגדה לדחיית מועד הדיון או למחיקת התביעה ודרשה שהתביעה תידחה. מבחינה משפטית, דחיית תביעה משמעה שסלע לא יוכל להגישה שוב.

השופט קורן קבע בהחלטה שאין לדחות את התביעה למועד אחר: "לא שוכנעתי כי התובע עשה מאמץ כלשהו להעביר בקשה (לדחיית מועד דיון - א.פ.), מבעוד מועד ואף לא כי יש הצדקה עניינית לדחיית הדיון".

בפסק הדין דחה השופט את התביעה ומתח ביקורת על התנהלותו של סלע, "שמסרב לנהל את הדיון ולהשיב לשאלות נציג המדינה והוא מבקש למשוך את תביעתו על-מנת להגישה מחדש". השופט קיבל את טענות המדינה.

השופט קורן הוסיף שסכום התביעה מופרז, "וללא כל יחס לנזק שנגרם לתובע לפי דבריו הוא". סלע חויב לשלם למדינה 1,000 שקל הוצאות משפט בתוך 14 יום.