הפגנה אנטי ישראלית באוניברסיטת יורק

יום רביעי ה- 16 בנובמבר לא היה יום רגיל באוניברסיטת יורק. הקמפוס, הרגיל למתיחות קבועה בין סטודנטים ערבים ליהודים, התכונן לקראת שיאו של שבוע המחאה הערבי נגד גדר הביטחון שהקימה ישראל בגדה המערבית, גדר המכונה בלשון הסטודנטים הערבים כ"חומת ההפרדה הגזענית" ("חומת האפרטהייד").

את התכונה באוניברסיטה כבר אפשר היה לחוש בתחילת השבוע. סטודנטים ערבים שהקדימו להדר ב"מצוות" התעמולה נגד ישראל תלו שלטים גדולים בכניסה המרכזית לאוניברסיטה וחילקו עלונים, הקוראים לסטודנטים להגיע לעצרת המרכזית למחות על מדיניות האפליה הגזענית של ישראל ביחסה כלפי הפלשתינים ובכלל זה אלה הנושאים תעודות זהות ישראליות.

"קיר הברזל" הגזעני

את ארגון פעילות המחאה נגד ישראל יזמה "הוועדה לסולידאריות עם פלשתין" (The Palestine Solidarity Committee), אשר כבר ביום שלישי, ערב העצרת הגדולה, דאגה להכשיר את הלבבות באמצעות הקרנת הסרט "קיר הברזל" באחד האולמות של האוניברסיטה. שם הסרט עושה שימוש במאמר פרי עטו של זאב ז'בוטינסקי, מכונן הציונות הרוויזיוניסטית, אשר טען, כי ערביי ארץ ישראל הם "אומה חיה" וכי אין צל של סיכוי שיתנו את הסכמתם למהלכי הגשמת הציונות בארץ ישראל. בכדי להפיג כל תקווה מצידם "להפטר" מהציונים ומהלכיהם הוא צידד בהקמת "קיר ברזל", חזית מבוצרת מבחינת כוח צבאי ועמידה בלתי מתפשרת על עמדות הציונות.

הסרט שהוקרן באוניברסיטת יורק מתאר את הציונות מנקודת המבט ההיסטורית הפלשתינית, לפיה מדינת ישראל נולדה בחטא תוך גזילת אדמות העם הפלשתיני וגרוש התושבים הפלשתינים מבתיהם. כמו כן, סוקר הסרט את מדיניות ההתנחלות הישראלית בשטחים הפלשתינים, שהייתה לטענת יוצריו ביטוי למדיניות גזענית של ממשלות ישראל לדורותיהן,שאפשרה למתנחלים להשתלט על אדמות לא להם ולקבל זכויות נוספות שנלקחו מהתושבים הפלשתינים. מערכת הכבישים שהוקמה בגדה המערבית, כך נטען, נועדה עבור המתנחלים ולא עבור התושבים המקוריים הפלשתינים, אשר זכות התנועה החופשית במולדתם נגזלה מהם.

עוד מתמקד הסרט בחתירה הישראלית להגדיל מלאכותית את גבולותיה של ירושלים במה שנקרא אזור "ירושלים רבתי", וזאת באמצעות סיפוח שכונות חדשות, שניבנו באזורים הפלשתינים, שאחת ממטרותיה לבתר את הגדה המערבית ברצף התיישבות ישראלי. המסר המרכזי, העובר כחוט השני בסרט, עוסק בצדק ההיסטורי ובמחאה על העוול שנגרם לפלשתינים ע"י התנועה הציונית. משפט המפתח בעניין זה נאמר ע"י פלשתינית,אשר מול המצלמה מדקלמת: "Let my people free".

קרב הסברה בקמפוס של יורק

ביום המיועד נערכו שתי קבוצות הסטודנטים הערבים והיהודים זו נוכח זו מוכנות ומלאות מרץ לקרב ההסברה על ארץ מיוסרת ונתונה במאבק קיומי אלפי קילומטרים מעבר לים. ניכר, כי הקבוצה הערבית באה מאורגנת יותר מזו הישראלית. רבים לבשו צעיפים פלשתינים מסורתיים. סטודנטיות נראו חובשות את כיסוי הראש האיסלאמי המסורתי - ה"חיג'אב". דגלי פלשתין נישאו ע"י מספר סטודנטים וכרזה גדולה בגנות "האפרטהייד הישראלי" נתלתה על אחד הקירות. לוח מתקפל ובו פרוט נתונים, גרפים וכתבות על "פשעיה" של ישראל הוצג באולם. המסר שהופנה לממשלת קנדה היה חד וברור - המשך התמיכה בישראל משמעותה תמיכה במדיניות "הגזענית" נגד הפלשתינים.

באחת הפינות של האולם הוקמה עמדה בה חולקו מסמכי הסברה לסטודנטים על הפגיעה בזכויות האדם של הפלשתינים. וכך נכתב באחת הכרזות שתלו הסטודנטים הערבים: "ממשלת קנדה תומכת בפעולות הבאות: סנקציות (של ישראל) המרעיבות את הפלשתינים, הפצצות ישראליות המכוונות נגד אזרחים פלשתינים, מדיניות ישראלית של הפליה אתנית ולאומית. הפסיקו את התמיכה הקנדית באפרטהייד הישראלי".

"פלשתין ערבית, ישראל טרוריסטית"

הנאום המרכזי שנישא בצד הפלשתיני ע"י אחד הסטודנטים נתן את האות להתחממות האווירה בשתי ההפגנות הכה סמוכות זו לזו כמרחק נגיעת יד. הדובר ומגאפון בידו התייחס ל"אפליה" בישראל הננקטת כשיטה ביחס כלפי הערבים. דבריו הקונטרוברסליים זכו למחיאות כפיים וקריאות תמיכה מהסטודנטים הערבים, אך גם בצד הישראלי לא נשארו חייבים ובאופן ספונטאני התארגנה מקהלת קולות המשמיעה קריאות קצובות "we want peace, we want peace".

את ההצגה "גנב" סטודנט ערבי נכה היושב על כיסא גלגלים. הסטודנט הנכה הובא למרכז ההתקהלות והחל לדרבן את קהל הסטודנטים הערבים להשמיע בקצב את הסיסמאות הבאות: "ישראל גזענית"ו- "פלשתין ערבית, אנו רוצים להגן עליה, ביירות ערבית, ישראל טרוריסטית, בגדד ערבית, אמריקה טרוריסטית, (רוצים) שיבת הפליטים (רוצים) אינתיפאדה".

"עם ישראל חי" גם ביורק

בצד הישראלי ניסו להסות את דברי הבלע בישראל בקריאות חוזרות ונשנות "ישראל, ישראל", "אנטי אינתיפאדה, אנטי אינתיפאדה" ונשיפה במשרוקיות. סטודנטים יהודים ניגנו על גיטרה וסחפו אחריהם את הקהל לשירת "עם ישראל חי" ושירים ישראלים מסורתיים כדוגמת "מוכרחים להיות שמח" ו"הבה נגילה". סטודנטים לא מעטים היו חובשי כיפות. ובתוך ההמולה הגדולה נמצא גם פעיל חב"ד שמצא פנאי לשכנע את אחד הסטודנטים להניח תפילין.

אחד הסטודנטים היהודים שנכח במקום מסר ל"שלום טורונטו", כי אנשי הביטחון של האוניברסיטה עמלו קשה כדי להפריד בין המחנות הניצים ולמנוע היגררות לקטטה המונית. ואולם לדבריו, לקראת סיום האירוע ובשולי ההפגנה היו מספר מקרים של חילופי מהלומות בין סטודנטים יהודים לערבים. הוא מציין, כי ניתן לחוש באוניברסיטת יורק באווירה אנטי ישראלית הבאה לידי ביטוי בפעילות תעמולתית קבועה של תא הסטודנטים הערבים בין כותלי האוניברסיטה. עיקר ההשפעה האנטי ישראלית ניכרת בקרב הסטודנטים המהגרים שאינם בקיאים בהיסטוריה של הסכסוך ונוטים לקבל את הגרסה הפלשתינית. למהגרים מאפריקה הוא מוסיף רגישות מיוחדת לסוגית העבדות והם קלים לשכנוע ע"י התועמלנים הערבים. באחד הויכוחים שהתנהלו בין סטודנטים, הוא מספר, הועלו טענות, כי הציונות הייתה ועודנה תנועה קולוניאליסטית המנצלת את הערבים.

פעולות מחאה בטורונטו נגד ישראל

האופוזיציה נגד האפרטהייד הישראלי (The Coalition Against Israeli Apartheid - CAIA) והוועדה לסולידאריות עם פלשתין (The Palestine Solidarity Committee) ארגנו את הפעולות הבאות:

9 בנובמבר -תמיכה במאבק של האופוזיציה נגד העוני (Ontario Coalition Against Poverty) בטורונטו כדי להשיג מגורים לנזקקים על-מנת לחזק את המסר בדבר זכויות הפלשתינים על בתיהם.

11 בנובמבר - הבית הפלשתיני בטורונטו ערך אירוע לציון "סולידאריות עם נשות בית חנון".

12 בנובמבר - הקרנת סרט ותערוכת תמונות בטורונטו המציגה את נקודת המבט הפלשתינית לסכסוך.

15 בנובמבר - הקרנת הסרט "קיר הברזל באוניברסיטת יורק".

16 בנובמבר - הפגנת סטודנטים באולם Vari Hall באוניברסיטת יורק.

17 בנובמבר - משמרות מחאה מול הקונסוליה הישראלית, הוועדה הקנדית ישראלית (CIC) והקונגרס היהודי קנדי.

19 בנובמבר - שביתת שבת נגד גיוס כספים בקנדה עבור אוניברסיטת חיפה.

ועל הפרק:

2 בדצמבר - הפגנת הזדהות עם תושבי עזה על-רקע הפעולות האחרונות של צה"ל ברצועת עזה. ההפגנה תתקיים מול הקונסוליה הישראלית בשעה 13:00. ההפגנה מאורגנת ע"י הפדרציה הערבית-קנדית, הבית הפלשתיני והאופוזיציה נגד האפרטהייד הישראלי.

עלון הסברה שחולק לסטודנטים

קריאה מפלשתין: שבוע הפעולה הבינלאומי נגד חומת האפרטהייד

"אנו נישאר, דור אחר דור, מתריסים ועומדים איתן עד השחרור". בעוד חומות הגטו סוגרות על עמנו, הקול של ההתנגדות הפלשתינית והערבית ממשיך להשמיע את קולו בתוך הבטוסטאנים ומעבר להם. כמו בכל שנה מאז החלו הדחפורים לשטח את האדמה שלנו לשם הקמת דרך החומה, שבוע הפעילות נגד חומת האפרטהייד (16-9 בנובמבר) יאחד את הקהילות הפלשתיניות הנאבקות בהפגנות המונים נגד ההשתלטות בכוח על האדמה והגרוש.

מתחת להריסות של בתינו, בשדות אשר עדיין נושאים פרי מאחורי החומה, בתוך הכפרים הנתונים במצור ובעיר המתייסרת ירושלים, הקיום הפלשתיני הפך לפעולה יומיומית של התנגדות.

חמש שנים לאחר שכוחות הכיבוש החלו להרוס את אדמותינו, ושנתיים לאחר שבית הדין הבינלאומי קרא לפרוקה של החומה, אנו נמשיך לעמוד איתן נגד חומת האפרטהייד שהינה אנדרטה גדולה של גזענות ציונית, מבנה קולוניאלי,אשר כולא את הפלשתינים וניסיון נואש לגרש אותנו מאדמותינו.

בשלושים מדינות בכל שנה תנועות וארגונים מוחים נגד החומה, הכיבוש הישראלי והאפרטהייד במהלך שבוע של התנגדות פלשתינית ופעולה ברחבי העולם.

אנו קוראים לך לעמוד לימין העם הפלשתיני וליטול חלק בשבוע הפעולה העולמי:

הפגן סולידאריות עם המאבק הפלשתיני נגד חומת האפרטהייד

חשוף את הקולוניאליזם, האפרטהייד והכיבוש הישראלי

הפסק את התמיכה הבינלאומית לאפרטהייד הישראלי

חזק את התנועה לבידוד מדינת ישראל הגזענית וארגן פעולות כהיענות לקריאה הפלשתינית לחרם ולסנקציות (על ישראל)