ברק: קשה להיות שופט במדינה

"קשה שבעתיים להיות שופט במדינה היהודית והדמוקרטית", כך אמר (יום ו', 10.11.06) פרופ' אהרן ברק בטקס הענקת תואר דוקטור של כבוד מהתנועה הרפורמית. נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, שקיבל את המתת במוזיאון ישראל, עמד על הקונפליקט הדתי במדינה אל מול בעיותיה. "רבות הן הבעיות הקשות הניצבות בפנינו. היחס בין ערכיה של ישראל כמדינה דמוקרטית לערכיה כמדינה יהודית-ציונית ויהודית-מורשתית הוא אחד מאותם עניינים קשים. עם זאת, בית המשפט הישראלי יידע להתמודד עם קשיים אלה. הוא יעשה כן בהגינות, ביושר ובאובייקטיביות. הוא יעשה כן תוך שמירה על עצמאותו", אמר ברק.

עוד הוסיף ברק אמירה שעשויה לקומם עליו רבים: "היהדות אינה עשויה מעור אחד. יש בה זרמים שונים והשקפות שונות ונוגדות. כך, למשל, אם בעולמה של היהדות מצוי זרם פרטיקולרי וזרם אוניברסלי, מן הראוי הוא, לפרשן, לאמץ את הזרם האוניברסלי, שכן זרם זה מתיישב יותר עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, מאשר הזרם הפרטיקולרי".

ברק התייחס בדבריו גם לשיקול דעתם של שופטים, ואמר: "שופטי ישראל רואים בשפיטה צורת חיים - לא תפקיד. זו צורת חיים שאין בה רדיפה אחר עושר חומרי, זו צורת חיים שאין בה חיפוש אחר פרסומת ויחסי ציבור. זו צורת חיים המבוססת על עושר רוחני; זו צורת חיים שיש בה חיפוש אובייקטיבי ונייטרלי אחר האמת. לא כוחניות, אלא שיקול דעת; לא שררה, אלא צניעות; לא עוצמה, אלא חמלה; לא שמן, אלא שם טוב; לא ניסיון לרצות את הכל, אלא עמידה איתנה על ערכים ועקרונות; לא כניעה או פשרה עם קבוצות לחץ, אלא עמידה על הגשמת הדין; לא הכרעה לפי משבי רוח חולפים, אלא הליכה עקבית על-בסיס תפיסות עומק וערכי יסוד של מורשת ישראל, של ציונות ושל דמוקרטיה".

הנשיא לשעבר גם התייחס למידת הקשר שיש בין השופטים לחברה, והודה כי קיים נתק מסוים בין השניים. "אמת, שפיטה היא צורת חיים שיש בה הסתגרות-מה; שיש בה ניתוק מהמאבקים החברתיים והפוליטיים, שיש בה מגבלות על חופש ההתבטאות והתגובה; שיש בה מידה רבה של בדידות והפנמה, אך זו אינה צורת חיים שיש בה ניתוק מהחברה. אין לבנות חומה בין השופט לבין החברה בה הוא פועל. השופט הוא חלק מעמו, והוא נע עמו", דברי ברק.