"במתת תואר דוקטור לאהרן ברק יש טעם לפגם"

בעקבות הפרסום ב-Nfc לפיו יקבל נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרן ברק, תואר דוקטור של כבוד מן התנועה הרפורמית, תובעת התנועה להגינות שלטונית מברק לסרב לקבל את המחווה.

כזכור, ביום שישי הקרוב אמור ברק לקבל בירושלים תואר דוקטור של כבוד באירוע חגיגי שמקיימת התנועה הרפורמית. יו"ר התנועה להגינות שלטונית, מרדכי איזנברג, שיגר היום (ד', 8.11.06) מכתב לברק בו הביע את חרדתו מעצם קבלת המתת, וכתב כי "יש בה טעם לפגם והיא עלולה לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט כמו גם בערכיה של המדינה היהודית".

"טקס מתן התואר מתקיים יומיים לפני הדיון הראשון בבג"צ ב-12 עתירות המבקשות לאשר לצורך חוק השבות, גיורים רפורמים וקונסרבטיביים הנערכים בישראל. דיון זה, אליו ביקשנו להצטרף כמשיבים, ידון במהות גיוריהם של הרפורמים והוא דיון עקרוני גם למעמדם של הרפורמים במדינת ישראל. היעלה על הדעת כי בחלל האולם תרחף הידיעה כי נשיאו הנערץ לשעבר של בית המשפט קיבל שלשום תואר מהעותרים", כתב איזנברג לברק.

עוד כתב יו"ר התנועה להגינות שלטונית, כי אם לא די גם בכך, מצוי ברק בתקופת שלושת החודשים שלאחר פרישה מכס השיפוט, תקופה בה "שופט שהחל בדיון ויצא לקיצבה או פרש, יהיה מוסמך לסיים את הדיון תוך שלושה חדשים מיום היציאה לקיצבה או הפרישה" (חוק בתי המשפט). לדבריו, בתקופה זו שלאחר פרישה חב השופט הפורש בחובת זהירות מוגברת בהליכותיו הציבוריות, חובת זהירות זהה לזו שבתקופת כהונתו וקיים צורך להבטיח את אי תלותו ועצמאותו.

איזנברג מצטט לברק מפסק-דין שכתב, לפיו שופט בתקופת שלושת החודשים שלאחר פרישתו - יש "להבטיח את עצמאותו ואי-תלותו".

התנועה להגינות שלטונית טוענת בנוסף כי התנועה הרפורמית, מעבר להיותה ככזו הדואגת לזכויות אנשיה, פועלת להתנגח בדתיים, ובנוסף נחשבת על ידם ככופרת בדת משה.

הטענות שהציג איזנברג במכתבו לברק

א. לפני כחודשיים ימים פרשת מכס השיפוט בבית המשפט העליון לאחר 28 שנות שיפוט. טכסי הפרידה המרגשים אשר נערכו לעת פרישה, המחישו כי אהרן ברק האיש איננו איש פרטי לחלוטין (לטוב ולמוטב).

ב. כאישיות אשר זכתה וזוכה להערכה רבה מצד קהלים נרחבים בציבוריות הישראלית, יש בכוחך לתרום לאחדות עם ישראל ולחיזוק אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה וחלילה גם ההיפך.

ג. תקצר יריעה זו מלהרחיב בדבר השקפתה של היהדות הנאמנה על זו המתקראת רפורמית, אומר רק כי התנועה הרפורמית נחשבת כ"כופרת בדת משה" זאת על שום ניתוק שרשרת הפסיקה ההלכתית המסורה לנו מדור דור ואימוץ מסורת של כל "רב" הישר בעיניו יעשה.

ד. לא פלא הוא כי תנועה זו לא קנתה אחיזה נרחבת בארץ ישראל אף מבין אחינו בני ישראל המגדירים עצמם כחילונים.

ה. המקום היחיד במדינת ישראל בו הייתה לתנועה הרפורמית עדנה, הוא בית המשפט העליון. מרבית עתירותיהם התקבלו לרצון ובכך הצליחו הם לתקוע טריז כמעט בכל דבר שבקדושה בארץ ישראל.

ו. אין המדובר רק בעתירות המבקשות שיוויון לתנועתם. לדוגמא רק בעת האחרונה נדונות בבג"צ עתירותיהם להפסקת תקצוב הסעות של ילדי החינוך העצמאי בדרך הקיימת והפסקת תמיכה של "חברה קדישא" בנצרכים. בנוסף, בעוד הם מגינים מחד על חופש ביטוי של צעדה קיצונית מבקשים הם מאידך-גיסא, לפגוע בחופש ביטוי של רבני הערים הרב דרוקמן והרב שמואל אליהו ועוד.

ז. עם כל הכבוד, יש טעם לפגם, במידה בלתי מבוטלת, כאשר ארגון כה שנוי במחלוקת, מעניק תואר של כבוד לנשיא בית המשפט העליון לשעבר. אותו נשיא אשר בפניו הופיע אותו ארגון פעמים רבות כבעל דין עד לעת האחרונה.

ח. אם בכך לא די, טכס מתן התואר מתקיים יומיים לפני הדיון הראשון בבג"צ ב-12 עתירות המבקשות לאשר לצורך חוק השבות, גיורים רפורמים וקונסרבטיביים הנערכים בישראל. דיון זה,אליו ביקשנו להצטרף כמשיבים, ידון במהות גיוריהם של הרפורמים והוא דיון עקרוני גם למעמדם של הרפורמים במדינת ישראל. היעלה על הדעת כי בחלל האולם תרחף הידיעה כי נשיאו הנערץ לשעבר של בית המשפט קיבל שלשום תואר מהעותרים.

ט. אם לא די גם בכך, מצוי כבודו בתקופת שלושת החודשים שלאחר פרישה מכס השיפוט, תקופה בה "שופט שהחל בדיון ויצא לקיצבה או פרש, יהיה מוסמך לסיים את הדיון תוך שלושה חדשים מיום היציאה לקיצבה או הפרישה" (חוק בתי המשפט).

י. בתקופה זו שלאחר פרישה חב השופט הפורש בחובת זהירות מוגברת בהליכותיו הציבוריות, חובת זהירות זהה לזו שבתקופת כהונתו וקיים צורך להבטיח את אי תלותו ועצמאותו.

יא. חובת זהירות זו ניתן להסיק מן ההבחנה שעשה כבודו בין שופט הפורש לפי ס' 15 לחוק בתי המשפט, אשר מוסמך לסיים דיון בשלושת החודשים, לבין שופט המסיים כהונתו עפ"י ס' 7 (3) לחוק יסוד השפיטה, לגביו נכתב בפסה"ד: "אין השופט הפורש יכול להמשיך בדיון שהחל בו. הטעם לכך הינו, כי במצב דברים זה אין אפשרות להבטיח את עצמאותו ואי-תלותו". (בר"ע 288/89 אושיות חברה לביטוח נ. כהן אורית)

יב. העולה מן המקובץ, כי היענות כבודו לקבלת תואר מן התנועה הרפורמית לעת הזאת ובכלל, יש בה טעם לפגם והיא עלולה לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט כמו גם בערכיה של המדינה היהודית.