המכבסה עלתה באש והבגדים נשרפו

אסתר קראוס מבני-ברק מסרה בחודש אפריל השנה למכבסת ניקוי יבש "שלגית" בעיר בגדים לניקוי. למחרת המכבסה עלתה באש ואיתה הבגדים של קראוס.

בחודש אוגוסט תבעה קראוס את אבי אמסלם ואת שלגית, רשת מכונים לניקוי יבש מבני ברק, בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 2,270 שקל.

לדבריה, כעבור חודשיים, לאחר שהמכבסה שבה לפעילות, ביקשה פיצוי בגין הבגדים שנשרפו, "ואבי אמסלם הודיע שמדיניות המכבסה היא לפצות עד פי 10 מעלות השירות כאמור בקבלה".קראוס התרעמה שאמסלם חזר בו כשהבין שעליו לפצותה בסכום של 1,400 שקל והציע 800 שקל בלבד.

קראוס סירבה והדגישה שרכשה בגדים חדשים במקום אלו שנשרפו בעלות של 2,270 שקל. "המכבסה דחתה אותי על הסף והתעקשה שאין בכוונתה לשלם פיצוי אלא על-פי רצונה".

קראוס הוסיפה שבצר לה, ובלית ברירה, שמה פעמיה לבית המשפט לתביעות קטנות ותבעה את מלוא הנזק עבור הבגדים החדשים. היא הלינה שהמכבסה מתנערת אפילו מהאמור על גבי הקבלה. "נרשם בפירוש שהפיצוי יהיה פי 10 מעלות השירות וגם מפיצוי זה מתנערת הנתבעת".

לדבריה, התנאי הרשום על גבי הקבלה הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד ובניגוד לחוק. "יש לחייב את הנתבעת לפצות אותי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט". קראוס צרפה לכתב התביעה את ההזמנה לניקוי פריטי הלבוש שנמסרו.

טרם הוגש כתב הגנה ובית המשפט ידון בתיק בחודש הבא.

כאשר בעל דין מבקש פיצוי בגין נזק ממוני עליו להוכיח את שוויו. במקרה שלפנינו על קראוס להוכיח את שווי פרטי הלבוש שנמסרו לניקוי ואם לא היו ישנים.

בית המשפט לתביעות קטנות אינו נוטה לפצות סכום מלא כאשר מדובר בפריטים ישנים שניזוקו. כאשר לא הוגשה לבית המשפט חוות דעת ואומדן מדויק של הפריט שניזוק, בית המשפט יאמוד את הנזק באופן כללי ועל-פי ראות עיניו.

בעל דין אינו יכול לבקש בכתב תביעה סכום שרירותי שאינו מעוגן בראיות. כפי שנאמר במדור זה בעבר: "כל הטוען עליו הראייה", ו-"אין לטעון טענות בעלמא".