האם פרובוקציה הפכה באופן סופי לכלי הפרסום ה"מושלם" עבור המפרסמים הישראליים?
לאחר שנפסלו בשבועות האחרונים פרסומות של קסטרו וטרה, והורדה תוכנית הטלוויזיה, בה הציג עצמו טל פרידמן כאלוהים - מגיעה הצזורה גם למגזין הוותיק, מעריב לנוער. משרד התעשייה והמסחר הודיע למעריב, כי עליו לעצור את פרסום הקמפיין החדש, עם הסיסמא ’מעריב לנוער, ושלא יספרו לך אגדות’.
בקמפיין שמוביל משרד הפרסום של עיתונאי הנוער לשעבר, אורן ציבלין, באמצעות משרד הפרסום ’ציבלין תקשורת צעירים’, מוצגות סיטואציות מסיפורי האגדה המפורסמים ביותר בעולם. אולם בפרסומת, מוצגות האגדות באור 'קצת שונה' מזה שאנו מכירים. הקמפיין מובל בידי הטקסט: "מאז שאתה ילד מאכילים אותך באגדות. הגיע הזמן שתראה את המציאות כמו שהיא."
הקמפייו כולל את גרסת מעריב-לנוער לסיפור של סינדרלה, המציגה את עצמה כ"הכי גאה שיש". גרסת המגזין לנוער לאגדה על שלגיה, עם הסיסמא "יאללה, גמדים, תרדו לי מהפיטריות". והגרסה של מעריב-לנוער לכיפה-אדומה, שתופסת את הזאב ואת סבתא "על חם" כשהם "עושים אהבה" עם כותרת מלווה "זאב זאב, מה אני - עז?"
בתמ"ס כך מסתבר, הזדעזעו מהצגת סיפורי הילדים באופן מיני לנוער, שצופה לאורך שעות רבות ביום במין ואלימות בכל אשר הוא פונה, אפילו בטלוויזיה "הממלכתית" שלנו. הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשייה והמסחר, יצחק קמחי מסר, כי "שימוש ברמזים מיניים כדי למכור עיתון נוער, עומד בניגוד לחוק".
תגובתו של הפרסומאי, ציבלין לא איחרה לבוא. לשאלה של עיתון עולם הפרסום, נמר של נייר, על תוכנית הפעולה שלו הוא אמר: "התגובה של משרד התעשייה היא-היא אגדה. הם לא יכלו לקדם את הקמפיין שלנו טוב יותר".
ציבלין כאמור, הצטרף בזאת לקבוצה הולכת וגדלה של פרסומאים, אשר מנחים את הלקוחות שלהם, ללכת "על הגבול הדק" שבין הצחקה ופרובוקציה. רבים מהמפרסמים, כך נראה, לא הסכימו לשבור מוסכמות עד היום. קרוב לודאי, שכך היה, מפני שבראש המטרות של המפרסם עומד צרכן שחי עד לשנתיים האחרונות בחברה מסורתית - אפילו מעט מיושנת, בכל הנוגע לדעות קדומות ותפיסת עולם.
נשאלת השאלה, האם מקרי הוא, שבשנתיים האחרונות, אנו עדים לעלייה דרמטית ברמת הפרובוקציה שמשדרים הפרסומאים ולקוחותיהם, כדי למשוך את תשומת ליבנו?
שלא לציטוט יודו פרסומאים, כי במדינה שבה נרצחים אנשים "משלנו" ו"משלהם" בכל יום, לפעמים אפילו כמה פעמים ביום, הופכים הלקוחות הפוטנציאליים של הפרסום - לאפטיים. נער ונערה, שהלכו השנה להלוויות של חברים וקרובים, צפו בטלוויזיה בעשרות רבות של דיווחים חיים על פיגועים, ראו קרעי אדם זרוקים ברחובות שליד ביתם - אינם רגישים וערניים מספיק, כדי לשים לב ל"סתם" פרסומות.
במדינה בה מוקרנים סרטים אלימים מסביב לשעון בארבע תחנות טלוויזיה, סימולטנית, ופעם בשבוע בממוצע, נמרחים פנים של אלמונים שנרצחו אתמול, על כותרות העיתונים - אי אפשר לצפות לרמת דריכות ראויה של הצופים וקוראי העיתון.
במדינה שבה דם על אספלט או חלונות של אוטובוס, היא תמונה נפוצה כל כך בחיי היום יום, אי אפשר לצפות מאף אחד, לשים לב לתמונה סתמית, של נער ונערה מחזיקים ידיים, בדרכם לקרוא את מעריב-לנוער.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה