תסמונת העייפות הכרונית - מקבלת הכרה ממשלתית

תסמונת העייפות הכרונית - תופעה שמזה זמן רב לא זוכה ללגיטימציה של "מחלה אמיתית" ותעשיית התרופות מתעלמת לחלוטין מקיומה - קיבלה זריקת עידוד מממשלת ארצות הברית היום.

מעודדים משטף של ממצאים מדעיים עדכניים הקושרים את ההפרעה לגורמים גנטיים ופיסיולוגיים אפשריים, גורמים רשמיים מה- CDC (המרכז לבקרת מחלות) אמרו כי הם מעוניינים שתסמונת העייפות הכרונית תצטרף למעמד של מחלות "אמיתיות".

"המדע התקדם", אמרה ג'ולי גרברדינג, רופאה, וראש ה-CDC, שפותחת היום במסע תעמולה להעלאת המודעות למחלה בקרב הציבור הכללי והרופאים.

"אנו מחוייבים לשפר את המודעות לכך שזו מחלה אמיתית", אמרה גרברדינג.

במסגרת מאמצים אלו, ה- CDC פרסם גם קווים מנחים קצרים המעודדים את הרופאים לשקול את תסמונת העייפות הכרונית אצל חולים סימפטומטיים כאשר לא נראים הסברים פיסיים או פסיכיאטריים אחרים.

הקווים המנחים קוראים לשימוש בהתעמלות מתונה, שינויים תזונתיים וטיפול תרופתי להקלה על תסמינים אינדיבידואליים כמו כאבי ראש, כאבי גרון ובעיות בשינה.

בעיה שכיחה

מחקרים מעריכים כי כמיליון אמריקנים בלבד סובלים מהמחלה. פחות מ- 20% מאלו מאובחנים, כך על-פי נתונים של ה- CDC.

תסמונת העייפות הכרונית מוגדרת כעייפות קשה - שלא ניתן להקל עליה בעזרת מנוחה - הנמשכת שישה חודשים או יותר ופוגעת ביכולתו של החולה לבצע פעילויות יומיומיות.

תסמינים אחרים כוללים כאב בשרירים ובמפרקים, בעיות זכרון וריכוז, כאבי ראש, שינה גרועה, כאב גרון ובלוטות לימפה רגישות.

ההפרעה צויינה כגורם מרכזי להעדרות מעבודה וירידה בפרודוקטיביות, כשעלותה נעה סביב מיליארדים של דולרים.

המאבק ללגיטימציה

ההיסטוריה הרפואית האמריקנית מלאה דוגמאות למחלות שלא האמינו כי הן "אמיתיות" עד שהגורמים הפיסים שלהם נחשפו.

דיכאון, שלאורך שנים התעלמו ממנו והכפישו אותו, קיבל במהרה לגיטימציה כשחוקרים הבינו כי חוסר איזון של הנוירוטרנסמיטרים (מעבירים כימיים בין-עצביים) הוא האשם ולא הורים "רעים" או העדר כוח סבל.

כעת, תסמונת העייפות הכרונית עומדת לקראת קבלת התואר.

ממצאים מדעיים עדכניים מצאו קשר בין הבעיה לחריגות במערכת העצבים העצמאית השולטת בלחץ הדם, קצב הלב ותפקודים אחרים.

במקביל, מחקרים בתחום הגנום מציעים כי אנשים הסובלים מההפרעה נושאים גנים הגורמים לגופם להגיב בצורה מוגזמת ללחץ. אצל אנשים כאלו, גורמים מלחיצים משמעותיים כמו טראומה או זיהום רציני עלולים לגרום לתגובת יתר המתבטאת בצורה של עייפות.

מחקר שפורסם בחודש ספטמבר גילה כי 12% מהחולים שסבלו מזיהומים רציניים התלוננו על תסמינים של תסמונת העייפות הכרונית שישה חודשים מאוחר יותר.

מחקרים אחרים הראו כי המחלה נובעת מסוג מסויים של מערכת חיסונית המגיבה בצורה מוגזמת - נכנסת בקלות לפעולה אך מתקשה לחדול.

למרות שהראיות אינן מוחלטות, הן בהחלט מנוגדות לדעה שהיתה רווחת עד כה כי תסמונת העייפות הכרונית היא פרי הדמיון של החולים.

המסתורין נשאר

עדיין, התאוריות לגבי הגורמים לתופעה נשארו בגדר תאוריות.

תסמונת העייפות הכרונית יש בה שינויים רבים ולא סביר שיימצא לה הסבר פשוט, סוברים החוקרים. ייתכן ויהיו לה מספר הסברים.

ה- CDC מעוניין כי רופאים יבינו כיצד לאבחן תסמונת עייפות כרונית, אך מה שחשוב יותר לדעת המומחים הוא להבין את הסובלים ולתת תוקף לתלונותיהם.

קושי לזהות במדוייק

עדיין אין בדיקות מעבדה, סריקות, או בדיקות גופניות שיכולות לגלות את תסמונת העייפות הכרונית. היא מאובחנת על-ידי הסטורית המחלות של החולה, ושלילת מצבים אחרים.

כמו כן, אין תרופה להפרעה. הטיפולים מתמקדים בהקלה על התסמינים וחזרה לתפקוד נורמלי.

לא קיימת בדיקה אבחנתית או בדיקת דם, מסבירים מומחים לנושא ומציינים כי מדובר ב'חולים קשים' מאחר שהטיפול הרפואי כיום צריך להעשות בכמה דקות מה שלא קורה עם חולים כאלו.

מבחינה היסטורית, העדר האמינות של מחלה זו היה אבן הנגף העיקרית שלה.