כרמי גילון: הרמטכ"ל צריך להתפטר

בסוף השבוע שעבר (26 באוקטובר 2006) ערך ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, ביקור בטורונטו, מטעם אגודת ידידי מכבי האש, לצורך גיוס תרומות לרכישת רכבי כיבוי אש חדישים. גילון, שכיהן בעבר כשגריר בדנמרק וכיום עומד בראש עיריית מבשרת ציון, הופיע בפני צעירי הפדרציה היהודית שהקימו את ארגון Blue Rooster לא מכבר בתקופת מלחמת לבנון כדי לסייע לישראל. בשיחה עם "שלום טורונטו" (www.stnews.ca), מספר גילון על מטרת ביקורו, מנתח את הזירה הפלשתינית וקורא לרמטכ"ל ללכת בדרכו לאחר רצח רבין ולהתפטר.

מהי מטרת ביקורך בטורונטו?

הרעיון לסייע למכבי האש בישראל קיבל תנופה בעקבות מלחמת לבנון. העורף היה לחזית והגיבורים האמיתיים של המלחמה היו מכבי האש. בימי המלחמה נסעתי לצפון לעזור לראשי הערים, ושם ראיתי את העבודה הבלתי רגילה שהם עשו. אני מודה. בעבר לא הערכתי את עבודתם כראוי ומבחינתי הם היו עוד מחלקה בעיריה. המלחמה האירה את עיניי. יצרתי קשר עם ראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, וסוכם על יציאתי למסע גיוס כספים בצפון אמריקה עבור מטרה מאוד מוגדרת וברורה והיא, רכישת כבאיות שטח קטנות על-מנת לאייש כל תחנה לפחות בכבאית אחת כזו. היתרון הגדול שלה הינו בעבירות הגדולה שלה בתנאי שטח קשים וביכולת שלה לעבור גם ברחובות צרים. לכבאית מסוגלת לשאת 1,000 ליטר המספיקים לכיבוי דירה ורכב ויש בה גם ציוד חילוץ לטיפול באירועי חירום. עלות הכבאית 100,000 דולר והיא מיוצרת בוויסקונסין. הכבאית הוכיחה את עצמה בעת נפילת טילים בכפר מראר. בתחילה נשלחה הכבאית הישנה ואולם היא לא יכלה להגיע למקום נפילת הטיל בגלל הרחובות הצרים. הכבאית החדשה שוגרה לשטח ועשתה את העבודה. לתרומה לרכישת כבאיות יתרון גדול. יעד התרומה מוחשי ויודעים היטב לאן הולך הכסף.

האם ישראל צריכה לצאת למבצע נרחב ברצועת עזה?

ישראל אינה צריכה לנסות ל"סדר מחדש את הקוביות" בזירה הפלשתינית. הניסיון הישראלי להתערב בזירה הפנים-פלשתינית נחל כישלון בעבר בהקמת אגודות הכפרים ובבחירות לרשויות המקומיות, וכל פעילות עם טביעות אצבעות של ישראל לא תצלח. החלטת ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, לאפשר את הבחירות לפרלמנט הפלשתיני הייתה טעות ביסודה. עם זאת, האינטרס הישראלי צריך להיות שימור מאזן הכוח הקיים בין הנשיא הפלשתיני, אבו מאזן, והממשלה בהנהגת החמאס. ישראל צריכה להידבר עם ממשלת החמאס, הגם שאין סיכוי להגיע לשלום עם ממשלה זו ולא יהיה שלום לעולם עם הצד הפלשתיני. מודל ההסדר צריך להיות דומה להסכמים עם מצרים וירדן. כלומר: הסדר ששני הצדדים מרוויחים ממנו. השלום עם מצרים עבר מבחנים קשים ונותר על כנו. ישראל לא תוכל להתנגד לתהליך הדמוקרטי אותו מובילה ארה"ב במזרח התיכון, והיא צריכה להתמודד עם הבחירה הפלשתינית.

אפשר לקרוא להסדר הפסקת אש או שתוקפה יהיה ל- 20 או 40 שנה. היעד העיקרי הוא ליצור מרקם חיים נורמאלי יותר, על-מנת שלפלשתינים יהיה מה להפסיד. בכל מקרה, עקב התלות המוחלטת של הפלשתינים בכלכלה הישראלית, ישראל לא תוכל להפסיק את אספקת החשמל והמים ובמקרה של רעב היא לא תוכל לעמוד מנגד ותספק מזון לתושבים.

אני מאמין גדול באמירתו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, לפיה יש לנהל מו"מ כאילו אין טרור ולהילחם בטרור כאילו אין מו"מ. הוא רואה בירי רקטות הקסאם המתמשך לעבר ישובים ישראלים כמציאות חמורה ביותר, משום שרוב מוחלט של הציבור "התרגל" לקסאמים וגם לממשלה ולצבא לא אכפת ממצב זה ורואים בכך בעיה של ראש עירית שדרות.

כיצד מתמודדים עם תפיסת הקונספירציה בקשר לרצח רבין הטוענת שרבין נורה מלפנים?

פרופ' היס ואנשי הצוות הרפואי הם אלה המוסמכים לתת תשובות בנושא זה והם עשו כן בוועדת החקירה. ועדת שמגר הוקמה בגלל הקונספירציה. השב"כ בראשותי חקר את רצח רבין והכין דוח מפורט. נועדתי בעניין זה עם עם רוה"מ שמעון פרס, דוד ליבאי ומשה שחל. פרס סבר, שהדוח מספק וברור וביקש שאדחה את ההתפטרות. ועדת שמגר שהוקמה בסופו של דבר בדקה את כל הדיווחים על "סרק סרק" ועוד והציגה לציבור את ההתרחשויות כנגד חובבי הקונספירציה. היו כאלה שהמשיכו להאמין בסיפורי הקונספירציה. אני ממליץ לקרוא את דוח ועדת שמגר שחלקו הגדול פורסם גם בגלוי.

האם נכון היה להטיל עונש מוות על יגאל עמיר?

לא צריך לשנות את חוקי המדינה בגלל יגאל עמיר. הוא היה צריך למות בירי המאבטחים בעת שירה את הכדור השני. וזה לא קרה לצערי. יגאל עמיר הוא בבחינת מחבל-מתאבד. הוא לא חשב שיצא בחיים. מבחינה זו הוא חמאסניק.

כיצד צריך לנהוג הרמטכ"ל בעקבות מלחמת לבנון?

הרמטכ"ל צריך להתפטר. אי-אפשר להפיק לקחים כל עוד הוא ממשיך בתפקידו. כנורמה אישית הוא צריך לקחת אחריות ולפרוש. אחרת לא תהיה לו כל זכות מוסרית לומר למפקד אוגדה או למ"פ מרפאה שהוא צריך לעזוב את הצבא. הוא צריך להתפטר ולומר: "זה מחליפי", ולהתחיל בתחקיר יסודי והפקת לקחים מקצועית. אם היה נוהג כך היה עושה צעד נכון וראוי. למרות תחושת התסכול מהמלחמה יש גם מסר חיובי שעלה והתבלט. במלחמה באה לידי ביטוי תושת הסולידאריות הישראלית. היינו אומנם במבשרת רחוקים מהמלחמה, אבל הייתה תחושה של ערבות הדדית, של נכונות לסייע לאחים בצפון. אצלנו בבית התארחה במשך חודש ימים משפחת עולים מרוסיה ובה ארבעה ילדים. פגשתי ישראלים רבים שרצו לתרום ולסייע וגם ההתגייסות בארה"ב ובקנדה חיממה את הלב.