פסק דין מחייב אחידות בענישה בגין הסתננות

נשיא בית משפט השלום בבאר-שבע, השופט משה מכליס, קבע בהחלטתו ביום 24.10.06 בעניין מלכונשוילי נאלחז, כי חדירתו שלא כדין של הנאשם לישראל דרך מצרים, צריכה להישפט לפי חוק הכניסה לישראל הגוזר עונש של מינימום שנת מאסר על עבירה כגון דא, ולא כפי שביקשה המדינה - לפי חוק ההסתננות הקובע מינימום של חמש שנות מאסר על כך.

הנשיא סמך דעתו על הצעת חוק הסתננות חדש שמטרתו לאחד את רמת הענישה לכל אזרח זר החודר לישראל שלא כדין, כך שלא תהא הבחנה בין מי שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול (כאשר אין הבחנה בין מי שנכנס דרך אחת המדינות המנויות בחוק ההסתננות, קרי לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר-הירדן, עירק או תימן, לבין מי שלא נכנס דרכן) ובין מי שנכנס דרך תחנת גבול, אך במרמה ובשימוש במסמך מזויף.

חוק ההסתננות חל על מי שהסתנן לישראל מאחת מהמדינות המצויינות בחוק והוא אזרח, תושב או ביקר באחת מהן טרם נכנס לישראל, וכאשר מוכרז במדינה מצב חירום (כזהו המצב בישראל משנת 1948). מכך מסיק הנשיא מכליס כי מטרתו של החוק הינה מעצרם של מסתננים מטעמים ביטחוניים גרידא. לכן, לדידו של הנשיא, אין הבדל בין אדם השוהה באופן בלתי חוקי בישראל לאחר שנכנס אליה באופן חוקי (מפנה לסוגיית העובדים הזרים), לבין אדם השוהה באופן לא חוקי בישראל כיוון שחדר אליה באופן לא חוקי, כל עוד לא חלה עליו חזקת המסוכנות הביטחונית.

בימים אלה עומדות ארבע עתירות בבית המשפט העליון בעניין שוהים בלתי חוקיים שנכנסו לישראל באופן לא חוקי מסודן, מדינה עוינת, שאינה מצויינת כמדינה מסוכנת בחוק ההסתננות הקיים. המדינה בתגובתה לעתירה תומכת למעשה בגישתו של השופט מיכליס, בכך שהיא טוענת שתכליתו של חוק ההסתננות הינה שמירה על בטחון המדינה, ולכן יש להחיל את החוק הקיים גם על מדינות עוינות נוספות שאינן מצויינות בו, בהן גם סודן.

בהצעת חוק ההסתננות החדש הוספו לרשימה המדינות העוינות והמסוכנות אירן, לוב, סודן, פקיסטן, אפגניסטן ואזור רצועת עזה.