נכלא בחדר עד שהסכים להינשא

בית המשפט העליון החליט (31.10.06) לקבל את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ולשלוח למעצר עד תום ההליכים את האחים, שמאושמים בקשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה לשם רצח וסחיטה, כליאת שווא, וסחיטה באיומים.

על-פי כתב האישום, קיים צעיר מכפר קרע קשר רומנטי עם נערה מכפרו. בסמוך ליום 7.7.06 נודע לאחי הנערה אודות הקשר בין הצעיר ואחותם. בתגובה לכך, תכננו השלושה לחטוף את הצעיר על-מנת לאלצו להתחתן עם אחותם, ואם לא ייענה לדרישתם זו, ירצוחו אותו. באותו היום, עצרו השלושה את רכבם סמוך לצעיר, שעמד בצומת כפר קרע. החשודים יצאו מהרכב כאשר אחד האחים מחזיק בידו גז מדמיע ואחד אוחז בקרש עץ, וכפו על הצעיר לעלות לרכב תוך שהם מאיימים עליו כי יהרגוהו אם לא יענה לדרישותיהם.

השלושה הסיעו את המתלונן לבית כלשהו, ובו סיפרו לו כי הם יודעים על הקשר בינו ובין אחותם, ומשום כך עליו לשאת אותה לאישה. הצעיר סירב, והשלושה איימו עליו כי יהרגוהו אם יעמוד בסירובו. בינתיים, ניסה אחד האחים לאתר אדם שייחתן את השניים, בעוד שאר האחים מונעים ממנו לצאת מן הבית.

במסגרת ניסיונות אלו, נסעו האחים יחד עם אחותם ואביהם למרכז הכפר, שם ביקשו משיח' הכפר כי יערוך את הטקס. השיח' סירב לכך. לבסוף עלה בידי אחד האחים לאתר עורך דין תושב הכפר, שהסכים לערוך את חוזה הנישואין. תחת איומים, חתם הצעיר על הסכם הנישואין.

האחים נעצרו והובאו לפני שופטת בבית המשפט המחוזי בעיר חיפה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לביצוע עבירות חמורות על-ידי האחים. עוד קבע בית המשפט, כי "העבירות המיוחסות לעוררים מצביעות על רמת מסוכנות גבוהה, בין היתר משום שמדובר על עבירות של "כבוד המשפחה". בית המשפט אף חשש לשלומה של האחות שבינתיים פונתה למקלט לנשים, ולכן החליט להורות על מעצרם של האחים עד תום ההליכים.

בערעור שהגישו לבית המשפט העליון, טוענים האחים, כי "עוצמתן של הראיות אינה מספקת כדי לעצרם עד תום ההליכים". עוד טענו, כי אחותם שבה הביתה, וכי בינתיים אף חתמו הסכם "סולחה" עם הצעיר. לבסוף, טענו האחים כי מסוכנותם פוחתת לאור העובדה שרק לאחד מן האחים עבר פלילי.

מנגד, טענה המדינה, כי אין עילה לבטל את החלטת הערכאה המחוזית וכי אין להתייחס להסכם ה"סולחה" באופן רציני שכן הוא נחתם יום לפני הדיון.

השופט, דוד חשין, דחה את הערעור והחליט לשלוח את האחים למעצר עד תום ההליכים. בהחלטה כתב השופט חשין כי "המוטיבציה לפגוע במתלונן עדיין עומדת בעינה, ואינני רואה חלופה אשר בכוחה לאיין את הפוטנציאל המסוכן שטמון בה". עוד הוסיף חשין, כי "אדם המוכן להסתכן ולפעול באיומים ובאלימות מתוך מניע של הגנה על "כבוד המשפחה", מבצע זאת על אף מודעותו לעונש הצפוי לו".

לגבי ה"סולחה" סבר השופט, כי אין בה "כדי להעיד על הפחתה במסוכנותם". השופט קיבל את דעת המדינה שאין לייחס משקל רב להסכם מכיוון שהוא נחתם זמן קצר לפני הדיון, ומכיוון שאבי המשפחה איננו חתום עליו ושאין ידוע מיהם המכובדים שהיו מעורבים בעשייתו.