עיריית תל אביב תפצה קשישה שנפלה על המדרכה

סביחה ביטון מתל אביב שבה, בחודש מאי אשתקד, מעבודתה והתכוונה לערוך קניות, בשעות הצהריים, בשוק התקווה. בכניסה לשוק היא החליקה על אבנים וברזלים והובהלה לבית החולים שם אובחנה פגיעה בצלעותיה.

בעקבות התאונה נבצר מביטון לעבוד במשך ארבעה חודשים ובחודש יולי היא תבעה את עיריית תל אביב בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 15,000 שקל.

לטענתה, העיריה שביצעה עבודות בנייה בכניסה לשוק, התרשלה כשלא הציבה שלטי אזהרה ולא נקטה באמצעים לשמירת הולכי רגל. לדבריה, בעקבות הפציעה טופלה בתרופות וקיבלה עשרות ימי מחלה. "עזבתי את מקום עבודתי והפכתי לאישה כאובה, מיואשת, קשת יום ואיבדתי עניין בחיים".

ביטון הלינה שהעיריה הציעה לפצותה בתחילה ב- 500 שקל ולאחר מכן העלתה את הסכום ל- 1,000 שקל והיא סירבה. "תגובת הנתבעת מבישה ומתעלמת מהוראות הדין, והחבות לשמור על שלום הציבור ואנשים בגילי בכניסה לשוק הומה אדם בשעות הצהריים".

בכתב ההגנה טענה העיריה שביטון לא צירפה חוות דעת רפואית ולא הוכיחה את הקשר הסיבתי שבין האירוע לנזקים. לדברי העיריה, ביטון מעדה תוך כדי הליכה וללא קשר למפגע כלשהו. "לחילופי חילופין גם אם היו אבנים או ברזלים הרי שלא ניתן לפקח על הכניסה לשוק בכל דקה במהלך היום".

העיריה הדגישה שלא ביצעה עבודות בכניסה לשוק התקווה, "ואם היה מפגע כלשהו, דבר שמוכחש, ניתן היה להבחין בו בנקל".

העיריה הוסיפה שביטון הלכה מהר ובחוסר זהירות, לא שמה לב לדרך, לא הסתכלה מסביב, התנהגה באופן בלתי זהיר ובלתי אחראי, היתה אדישה למעשיה, מעדה תוך כדי איבוד שיווי משקל, חשפה עצמה מרצון לסיכוני הדרך ולא נהגה כפי שהולך רגל סביר היה נוהג.

בדיון בפני השופטת יעל אילני, הסבירה ביטון שלא פנתה למוסד לביטוח לאומי משום שהמקרה אירע כששבה מעבודתה. "קיבלתי מכה בצלעות, שלא נשברו, והתקשיתי לנשום. נעדרתי מעבודתי למשך ארבעה חודשים". ביטון ביקשה לדחות את הדיון על-מנת לזמן עדים והשופטת נעתרה לבקשה וחייבה אותה בהחלטה לשלם לעיריה הוצאות הישיבה בסך 250 שקל. ההחלטה בוטלה לאחר שבהמלצת בית המשפט הצדדים התפשרו ולסילוק מלא וסופי של התביעה ומבלי להודות באחריות נקבע שהעיריה תשלם לביטון לפנים משורת הדין 2,300 שקל בתוך 30 יום. השופטת אילני העניקה להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.

בבית המשפט לתביעות קטנות מתקיים דיון אחד ובו על בעל הדין להציג את כל ראיותיו ועדיו. במקרים נדירים הדיון יידחה למועד אחר, ובעל הדין יחויב בהוצאות הישיבה.