"אין לעסוק בפדיון שבויים לפני קביעת עונש מוות"

"תהליך השלום החריף את עיקרון שבירת הסולידריות, התוצאה - הסרת צלם אלוהים מעל פניה של המדינה, וממילא האויב אינו ירא והידיד חושש מבגידה. מצב זה, הוא המביא למכירת נכסים בכל מחיר"

בגילוי דעת חריף מבית מדרשה של הסנהדרין, גוף רבנים מיוחד, תוקפת הוועדה המדינית של הסנהדרין את נושא פדיון השבויים מזווית שונה. בגילוי הדעת נכתב, כי החיוב לעשות הכל להשבת השבויים אינו חל רק על המדינה, אלא גם על כל היהודים מפני ש"כל ישראל ערבים זה בזה".

במהלך השנים, מסבירה הסנהדרין, פיתחו ממשלות ישראל דפוסי התנהגות שליליים בכל הכרוך בחילופי שבויים. הסיבה, לדברי הרבנים, הינה "בראש ובראשונה מפני ששברו את עיקרון הערבות והמחויבות ההדדית (עיקרון הסולידריות) ופוררו בכך את כוח ההרתעה של עמנו ושל מדינת ישראל". לדבריהם, תהליך השלום החריף את עיקרון שבירת הסולידריות, התוצאה - הסרת צלם אלוהים מעל פניה של המדינה, וממילא האויב אינו ירא והידיד חושש מבגידה. מצב זה, הוא המביא למכירת נכסים בכל מחיר.

הוועדה המדינית סבורה כי אסור שהחלפת ערבים שפוטים בשבויים ישראלים תהיה כעניין שבשגרה, מאחר ש"בכך היא מפרקת את מערכת המשפט והצדק, והורסת מראש את הסיכוי לניצחון על האויב. דרישת האויב להחזרת ערבים - אסירים, טרוריסטים שביצעו פשעים חמורים בתמורה לשחרור חטופים ישראלים היא כניעה לסחטנות ותעודד האויב להשיג כל מבוקשו באמצעות חטיפות נוספות.

לא יותר משיבעה ערבים תמורת כל חייל

הסנהדרין רואה בפדיון השבויים בימנו מסע התעללות והשפלה למדינה ולעם היהודי. "הכלל ההלכתי הידוע הוא 'אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן'", נכתב בהודעה, "אך דמיהם, ערכם של השבויים, שוב אינו ערך כספי אלא ערך קיומי היכול לערער את כל המחנה הנשאר - כל עם ישראל".

הרבנים תובעים כי כנגד כל חייל ישוחרר מספר סביר, נניח שיבעה, שבויים. שחרור המוני יגרום לדבריהם נזק נוסף, יעודד חטיפות ויגרום לשחרור ערבים שיחזרו לסורם.

עוד מבקשת הסנהדרין לשנות את דפוסי ההתנהגות והכללים המשפטיים כדי להשיב את כוח ההרתעה, וקובעת נחרצות, כי "אין לעסוק בפדיון שבויים לפני קביעת עונש מוות כעונש חובה לערבים". הם תולים את החלטתם בכך שאמנות בינלאומיות אינן חלות על האויב, ופוסקים כי "דרישת מחבל שדם על ידיו כתנאי לשחרור חטופים צריך שתהווה אות מובהק לצורך להוציאו להורג".

הם אף אינם שוללים הוצאה להורג של בני ערובה רבים במקרה של פגיעה בחטוף או שבוי. בין היתר, הם מציעים להרוג גם בכירים שאף ייחטפו במיוחד ("כולל שרים, ראשי ממשלה וכל מי שמזוהה עם מנהיגות האויב".

לנטות אל מידת האכזריות

הסנהדרין טוענת, כי על מדינת ישראל לחזור בתשובה בנושא זה ולהתייעץ עם חכמי תורה מהסנהדרין, שיורו לה את חובתה בעת מלחמה. לטענתה, הדרך לכך הינה לנטות בעת מלחמה אל מידת האכזריות כלפי האויב כמשקל נגד לרחמנות על האכזרים שגילתה עד כה.

לבסוף הם דורשים לפתח תפיסת מלחמה וביטחון "המתאימה לצדק ולמטרותיו של עמנו הנובעת מייחודו ומצבו המיוחד של עם ישראל".

הסנהדרין כיום, נוסדה לפני שנתיים, ומטרתה - חידוש הסנהדרין, המוסד המשפטי העליון, שהיה קיים לפני 1,600 שנים. הסנהדרין מוסמכת לפסוק בהלכות ציבור, ואחד מעיסוקיה העיקריים הינו קביעת הלכות מדינה בעת מלחמה.

היסטוריה של הפקרות

בנספח להחלטה, הביא מושב הסנהדרין שורה של מקרים בהם המדינה הפקירה שבויים תוך התעלמות: כך למשל, ב"פרשת עסק הביש" (1954), כאשר לא פדתה את שבויי המחתרת שפעלו בשמה ובשליחותה במצרים בשנות החמישים ונמנעה מלהחליפם בחילופי השבויים שלאחר מבצע קדש (1956), ועשתה זאת רק לאחר לחצים קשים לאחר ניצחון ששת הימים.

"ב-1967 המדינה עסקה בזדון יוצא דופן בהסגרת פולארד ובסיוע להרשעתו בחומרה קיצונית הסכימה לחילופי שבויים באסירים בעבר ללא דרישת גופתו של אלי כהן הי"ד, ללא מתן תשובה ברורה לגורלם של נעדרי סולטן יעקוב, ללא מתן עדויות ברורות לאשר עלה בגורלו של רון ארד. היא הפקירה את חיילי צד"ל ואת משתפי הפעולה הערביים למותם או לגיוסם לחיזבאללה. היא הנהיגה להחליף למעלה מאלף ערבים כמו בעיסקת ג'יבריל (1985) תמורת יהודים בודדים, פרשה שלכל הדעות חוללה את האינתיפאדה הראשונה, שמוטטה את נורמות הלחימה בטרור" לשון הנספח.