כיצד נחלץ מגזר דין מוות לאחר שהוכח שהתביעה הסתמכה על שוטרת בדאית סדרתית

מידע חדש המפורסם בימים אלה באתר המגאזין טיים, מצביע על הסכנה הגדולה הגלומה במתן גזר דין מוות:

שנת 1985 היתה השנה בה הפכו חייו של ג'ים פאולר לגיהנום. היה זה באותה השנה שבנו מארק בן ה-19 נעצר בחשד לרצח של שלושה עוברי אורח במהלך שוד. במשפטו, הורשע מארק ונידון למוות.

שנה מאוחר יותר נאנסה ונרצחה אימו של ג'ים, ואדם בשם רוברט לי מילר הורשע ונידון למוות בגין המעשים. אותה מומחית פורנסית, ג'ויס גילקרייסט, העידה בשני המקרים. עדותה היוותה מרכיב מרכזי בשתי ההרשעות. רק בערעורו של מילר, לאחר שנערכו בדיקות די אן אי התגלתה טעותה של גילקרייסט. 10 שנים בילה מילר בהמתנה למותו, ובית המשפט לערעורים קיבל את הראיות והורה להעמיד לדין אדם אחר, אשר חוות דעתה של גילקרייסט היא זו אשר ניקתה אותו מחשד במשפט המקורי.

היה זה אך טבעי שפאולר ישאל את עצמו אם אותה רשלנות של גילקרייסט לא השפיעה גם על עדותה במשפטו של בנו, אשר הוצא להורג רק בינואר השנה.

בראשית חודש מאי קיבל החשד שבליבו של פאולר חיזוק משמעותי. שופט בית המשפט במדינת אוקלהומה, זיכה אדם בשם ג'פרי פירס לאחר שכבר ריצה 15 שנה מתוך עונש מאסר בן 65 שנה בגין אונס.

היתה זו עדותה של גילקרייסט שמיקמה את פירס בזירת העבירה, אך בדיקות די אן אי הוכיחו אחרת. פירס, הורשע בעבירה למרות אליבי מוצק ועבר נקי לחלוטין בעיקר בשל עדותה של גילקרייסט שטענה להתאמת השיער שלו לשיירים שנמצאו בזירת העבירה. פירס, בראיון לאחר ששוחרר אמר "אני הראשון שפתח את הדלת. יש עוד הרבה אנשים בדרך". פירס איבד 15 שנים, את נישואיו, ואת הסיכוי לראות את בניו התאומים גדלים. למרות זאת, נדמה שיש כאלו ששילמו מחיר כבד יותר.

מושל קליפורניה, פרנק קיטינג הורה לבדוק כל אחד ואחד מבין אלפי התיקים בהם טיפלה גילקרייסט במשך 13 שנות שירותה במשטרת אוקלהומה. מבין אלו, ב-23 מקרים נידון הנאשם למוות. ב-11 מהמקרים, כבר בוצע גזר הדין. כבר עתה נתקבלה החלטה לעכב את ביצוע 12 ההוצאות להורג הנותרות עד לסיום בדיקה בנושא.

בדיקה ראשונית של האף בי אי מעלה כי לפחות בחמישה משמונה תיקי עונש מוות שנבדקו ביצעה גילקרייסט שגיאות חמורות, או חרגה בעדויותיה ממידע הגיוני שאמור להימצא בידי מומחה פורנסי.

גילקרייסט השיגה הרשעות על-ידי התאמת דוגמיות שיער באחוזים שמומחי פורנסיקה אחרים מצאו כבלתי אפשריים להשגה. יתר על כן, מהבדיקות עולה כי לפחות בחלק מהמקרים, הסתירה גילקרייסט מידע שהיה ברשותה, או נמנעה מלבצע בדיקות מחוייבות המציאות שהיו עשויות לזכות את הנאשמים.

בדיקה מעמיקה יותר העלתה כי כבר ב-1987 הגיש ג'ון וילסון, מומחה לפורנסיקה ממשטרת קנזס סיטי תלונה נגד גילקרייסט בשל חשדותיו לביצוע לוקה של תפקידה. תלונתו נותרה ללא מענה. רק ב-1999 כאשר שופט פדראלי בשם ראלף תומפסון העיר בפסק דינו כי עדותה של גילקרייסט היתה במקרה הטוב "לא אמינה", ובמקרה הגרוע כללה "מניעה זדונית של מידע שהוא ללא ספק ראיה" במשפט של רצח ואונס.

בינואר השנה הגיעו לידי משטרת אוקלהומה ארבעה קלסרים מלאים במידע אודות ערעורים שנתקבלו, משפטים חוזרים שניתנו, ואזהרות שהוענקו על-ידי בתי משפט בהתייחס למשפטים בהם היתה גילקרייסט העדה המרכזית. תחת השגחתה, כך נטען, ראיות הכרחיות נעלמו לפני משפטים. ראיות אחרות הושמדו תוך שנתיים, הרבה לפני הזמן שהחוק מתיר להשמידן.

איך נמשכה הקריירה של גילקרייסט תקופה כל כך ארוכה? "לא יכול להיות שהיא פעלה לבד," אומר וילסון, שהגיש את התלונה המקורית נגדה לאחר הרשעת בנו. "רק תמיכה של תובעים, התעלמות של שופטים והתבטלות של המשטרה איפשרו לה לנהוג כך".

עכשיו נותר רק לשאול האם גילקרייסט היא באמת אחת ממינה? במשרד המושל באוקלהומה ימשיכו לטעון שאף אחד לא הוצא להורג שלא בצדק. בליבו של ג'ים פאולר, לעולם לא יפסיק הספק לחלחל.