כבאי ישראל רוצים להיות מותג כמו "קוקה קולה" - ל"ל

לכבאי ישראל לא מספיק הסיפוק בעבודת הקודש שהם עושים או המשכורת שהם מקבלים - הם רוצים יחסי ציבור, ואם אפשר - כמה שיותר.

"מתוך אמונה שתדמית היא תוצאה של תקשורת נכונה", נכתב במכתב שהופץ לכבאים, "ומכיוון שתקשורת כזו מחייבת קודם כל הבנה והסברה פנימית, הדבר בראשון שאנו עושים הוא לשתף במחשבותינו את כל הכבאים בארץ".

המכתב נכתב על-ידי ות"ת, ועדת תקשורת ותדמית שהוקמה לאחרונה בשירותי הכבאות שנועדה לטפל בתקשורת
ובתדמית הכבאים. בראש הוועדה עומד מתנדב, מומחה לשיווק ולתקשורת בשם גיורא פנחסי, וחברים בה טפסר יעקב שני, רשף/מ משה אבוטבול, רשף/מ חזי לוי, רשף/מ עופר שפר ומשה מוסקו, דובר נציבות הכבאות הארצית.

בפנייה הישירה לכבאים כותבת הוועדה: "בבקשה השאירו את הציניות בצד, הפשילו שרוולים, וקחו חלק במאמץ! תנו לנו משוב, זירקו רעיונות, שתפו אותנו בנסיונכם, "הרימו אצבע" אם אתם מוכנים ממש להשתתף בהובלת פרויקטים מסויימים! פשוט מכיוון שתקשורת ותדמית זה לא "הם" וזה לא "הוועדה", אלא
כל אחד ואחד מאיתנו!"

בראש ובראשונה מבקשת הוועדה מן הכבאים כי יגדירו מה צריך להיות המסר העיקרי בו ישתמשו הכבאים "לשווק" את עצמם. "כמו שקוקה-קולה משתמשת בסיסמה 'טעם החיים' או Avis בהצהרה 'We try harder', כך גם אנחנו זקוקים למשפט אחד קצר ופשוט שיגדיר מה ההבדל ביננו לבין כל האחרים.

"אחרי שרשמנו את כל 'מילות המפתח' שעלו בדעתנו (מצילי-חיים, אמיצים, נכנסים ראשונים למקומות שאחרים בורחים מהם..), ניסינו בעצם לומר בצורה חכמה: 'אנחנו שם בשבילך,
מה שלא תהיה הסכנה", והנוסח הראשון ש'הדליק' אותנו ונבחר זמנית ככיוון מחשבה היה: '102 - בינך לבין הסכנה!'".

בוועדה מבטיחים כי המסר שייבחר עוד "ילוטש" (מבחינת השפה והדקדוק) על-ידי איש מקצוע, וישמש כמסר הראשי, שיופיע על כל מסמך רשמי של הכבאות - החל מחשבוניות וניירות-מכתבים דרך חפצים ומצגות, ראיונות עיתונאיים, אירוח ילדים, ועד לאירועי יום-פתוח, אינטרנט ועוד - לתקשורת פנימית וחיצונית, בכל הרמות ובכל התחנות בארץ.

פנינו לרשף/מ חזי לוי מחיפה שמרכז את ההצעות:

- מה חזי, חסר לכם מה לעשות?
- חייבים. אחרת לא יידעו מה אנחנו עושים.
- מה זאת אומרת לא יידעו? אתם מכבים שריפות, מחלצים אנשים ממעליות, מורידים חתולים מעצים...
- נכון, את זה אתה יודע, כי אתה עיתונאי, אבל אנשים שאנחנו מספרים להם למשל שאנחנו מחלצים מתאונות דרכים או מטפלים בחומרים מסוכנים ואת כל שאר הדברים עומדים פעורי-פה, ואומרים לנו: באמת, את כל זה אתם עושים? לא ידענו.
- ובשביל מה צריך את זה? למה אתה צריך להשקיע בזה מאמץ?
- בגלל המוטיבציה...
- אין לכבאים מוטיבציה?
- יש, אבל אני חושש שעוד 6-5 שנים לא תהיה.
- מה הולך להשתנות?
- תקופת המלחמה היתה שעתם היפה של הכבאים, עם כל הקושי. הציבור העריךאת מה שאנו עושים, אבל אני חושש שזה לא יחזיק, וצריך לזכור שכבאות זה לא רק טכניקה, אלא עומדים מאחורי זה אנשים, ואנחנו רוצים שהאנשים שלנו יוכלו לחזור בתום יום עבודה ויקבלו פידבק חיובי על מה שהם עושים, כדי שהמקצוע החשוב הזה יהיה מוערך.
- אז מה שאתה בעצם אומר לי, זה שאתם צריכים גאוות יחידה?
- נכון מאוד. צריך להפוך את עצמנו למותג. שאנשים יידעו לפנות אליו כשצריך, כי יידעו שאנחנו מטפלים בהם. כמו הכבאים בארה"ב שמאז הפיגועים במגדלי התאומים נחשבים לשם דבר, וזה מסייע בעבודה.
- אתה בעצם אומר לי שלא מתקשרים למוקד 102?
- מעט. אנחנו בדרך כלל שומעים על האירועים ממד"א או מהמשטרה, כי יש בינינו סינדיקציה.

לוי אומר שהוועדה הינה ועדה ממליצה, וההחלטות אינן מתקבלות על-ידה. הוועדה צפויה להמליץ גם את אתר האינטרנט של הכבאות הארצית על-מנת שזה יתעדכן באופן שוטף על-ידי כל תחנות הכיבוי בארץ, ולא רק על-ידי כבאי איילון - פתח תקוה, ראש העין ובני ברק.

חושבים ש לכם רעיון לשיפור תדמית הכבאים? שילחו לאימייל hezi1020@walla.com, ומי יודע - אולי הצעתכם תתקבל.