העיריה לא תחזיר ארנונה שגבתה בניגוד לחוק

בית המשפט המחוזי בת"א פסק (25.9.06) כי מי ששילם חובות ארנונה לעיריה על-מנת להעביר על שמו את נכס בטאבו ולא עשה זאת תחת מחאה, אינו יכול לדרוש את כספו בחזרה, הגם שהתשלום נעשה בניגוד לחוק.

מדובר בתביעה להשבת תשלום ארנונה ששולם על-ידי רחל וייסברג לעיריית ת"א, על-מנת להעביר על שמה בטאבו דירה שרכשה. על-פי החוק, על-מנת להעביר נכס על שמך בטאבו, אתה נדרש להביא אישור מהעיריה כי אין לנכס חובות ארנונה. במידה ויש חובות ארנונה הרשומים על הנכס, העיריה לא תנפיק את האישור.

אולם הפסיקה קובעת שכאשר יש חוב של מחזיק אחר ובעל הנכס רוצה למכור את הדירה ולקבל את האישור - העיריה אינה ראשית להתנות את הנפקת האישור בתשלום חוב המחזיק, אלא היא מחויבת להנפיק את האישור.

וייסברג במקרה זה, רכשה את הדירה מחברה ששמה "קים מכירות" ופנתה לעיריה יחד עם נציגי החברה בבקשה לקבל את האישור לטאבו, על-מנת שתוכל להעביר את הדירה על שמה. אולם אז התברר לה שקיים חוב על הנכס, בגין תקופה שחברה אחרת ששמה "קים יצור" החזיקה בנכס, שנתיים קודם לכן.

וייסברג טענה, כי היא אינה צריכה לשלם את החוב ששייך לחברת "קים ייצור", אבל העיריה, בניגוד לדין, טענה כי כל עוד לא ישולם החוב היא לא תנפיק את האישור.

עמדת העיריה נשלחה לוייסברג במכתב בשנת 1996. ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 2000, החליטה וייסברג לשלם את החוב לעיריה על-מנת לקבל את האישור המיוחל לטאבו ולרשום את הדירה על שמה.

בחלוף ארבע שנים נוספות, בשנת 2004, החליטה וייסברג להגיש תביעה נגד העיריה לבית המשפט השלום בת"א, בטענה כי הסכום נגבה ממנה שלא כדין. בית משפט השלום קבע, כי אכן התשלום נגבה ממנה שלא כדין, אולם הוא דוחה את התביעה כיוון שהמערערת שילמה את התשלום שלא תחת מחאה, ולכן אינה זכאית להשבה.

וייסברג לא ויתרה והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, שם טענה כי עמדת העיריה מקימה חזקה כי הסכום נגבה ממנה תחת אילוץ, שלא מצריך מחאה. כמו כן, טענה שגביית תשלום שלא כדין מקים אוטומטית חובת השבה. עיריית ת"א, באמצעות עו"ד בועז גרינברג ממשרד אילן שרקון, טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי, שלא תחת מחאה ובמטרה ברורה לחתום את הפרשה.

שופטי המחוזי, הילה גרסטל, עוזי פוגלמן ואילה שילה, קיבלו את עמדתו של עו"ד גרינברג, דחו את הערעור וקבעו כי מאחר שוייסברג לא מחתה לאחר שקיבלה את עמדת העיריה ולא לאחר התשלום בשנת 2000, הרי שנובע מכך כי כוונתה היתה לסיים את הפרשה, בעיקר בהתחשב במועד שבו ניתנה עמדת העיריה (96'), במועד שבו בוצע התשלום (2000) ובמועד שבו הוגשה התביעה (2004).

בנוסף חויבה וייסברג לשלם לעיריה שכר טירחת עו"ד בסך של 10,000 שקלים.