מי התיר לוייס לעשות שימוש בשם הרב אליהו

בסביבתו הקרובה של הרב מרדכי אליהו, ממובילי הציונות הדתית והרב הראשי לשעבר, מביעים זעם על דבריו של הרב הצבאי היוצא, תא"ל ישראל וייס, שנאמרו במסיבה שנערכה לרגל פרישתו. אחרי טענות שהופנו כלפיו על כך שעשה ברבנות בתקופת ההינתקות כבתוך שלו ומבלי לקבל את דעת גדולי הרבנים נקב וייס גם בשמות, ואמר כי גדולי תורה מכל החוגים הם שהורו לו לנהוג כפי שנהג. "אני מבקש להצהיר בזאת, שעשיתי זאת הן מתוקף ומחובת תפקידי והן מכוח הגיבויים ההלכתיים היציבים והיצוקים שקיבלתי מגדולי ישראל, ובראשם הרב עובדיה יוסף שליט"א, הרב מרדכי אליהו שליט"א והרבנים הראשיים לישראל, ועוד רבנים רבים-רבים נוספים", אמר וייס.

כאשר נודע למשפחתו של הרב אליהו כי הרב וייס השתמש בשמו של אב המשפחה, בחרו להוציא תגובה מאופקת אך חד-משמעית, על-מנת שלא לפגוע בכבודו של הרב וייס: "גם במהלך ההינתקות הוא השתמש בשמו של הרב מרדכי אליהו עד שנתבקש להפסיק את השימוש שנעשה שלא כדין. חבל שחוזר ומשתמש בשם הרב נגד דעתו", נאמר בתגובה שמסר הבן, הרב שמואל אליהו.

ערב פרישתו מתפקיד הרב הצבאי הראשי, שיחרר תת-אלוף הרב ישראל וייס קיטור לחלל האוויר במכללה לפיקוד ומטה בגלילות, קיטור שצבר במשך 6 שנים - בעיקר בשנתיים האחרונות. בנאום פרידה ארוך ומקיף, ערוך היטב ובלתי מתפשר, שיתף (ד', 27.9.06) הרב וייס את מאות האישים שבאו להיפרד ממנו עם סיום התפקיד.

נאום הנחשים

תמצית הדברים הובאה לשידור על-ידי הכתב קובי נחשוני ברדיו קול-חי ואף צוטטה בחלקה בכלי התקשורת. את הדברים פתחו נושאי השבת, הכשרות והגיור בצה"ל, וכן שגרת יומו של הרב וייס, אך הנושאים הכואבים שבאו אחריהם הם שהידהדו באולם הרבה אחרי שסיים לדבר. ההינתקות ותוצאותיה, תחושת הרדיפה של וייס עצמו ומה שהגדיר "מלחמות היהודים". "אמת, לא הכל ורוד. לעיתים אף שחור הוא הצבע, ואולי גם הטבע האנושי, שכן מלחמות היהודים הן הקשות והכואבות מכולן".

אל המשא הנוקב הטריחו את עצמם להגיע ולשמוע שורה של אישים, ביניהם שרים ואלופים וכן יו"ר האופוזיציה בנימין פוטין. חלקם היו מיריביו ואולי באו "לוודא" שאחרי שלושים שנה ברבנות הצבאית הוא באמת עוזב. הרב וייס אמר כי רבים היו שרצו לראות במפלתו. הדימוי בו הוא נקט הזכיר את נאום הנחשים של הרמטכ"ל הקודם, משה יעלון, שדיבר על כך שבקרייה הוא הולך עם נעליים גבוהות מפני הנחשים. וייס לא נשאר חייב, ובנאום חוצב להבות השיב מתקפת נגד, כשהוא מרמז בעיקר לגולשי אינטרנט שמתחו עליו ביקורת ואף השמיצו בפורום האינטרנט של היידפארק - "בחדרי חרדים". "מיום שהתמניתי, אולי יותר נכון - מן הדקה שהתמניתי הבנתי שיש מי שקם בבוקר, וכנחש - משימתו להכיש, כ[?] שאוכלת את ולדותיה הוא מבקש לממש את 'איש את רעהו חיים בלעו'. נדהמתי עד כמה עמוקה היא השינאה שמסוגל לרדת אליה האדם, ועד כמה מקפידים אנשים שרוממות אל בגרונם, כמו גם בחזותם החיצונית... אבל הם אינם מקפידים, אלא מקפדים אדם חי על לא עוול בכפיו. על בשרי למדתי שיש לפעמים 'מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו'. והם יָצאו מן החורים והסדקים של החדרים האפלים, כשהם אינם חרדים מיום הדין ומיום התוכחה, שהרי להם ככל הנראה הותרה הרצועה של לשון הרע והוכשרה הרכילות. והותר שפך הדם ודם האדם שהתיר להקיזו במגע-קסם של גלישתם העכורה באתרים האפלים.

"אבל אמרתי גם שאפילו יש מישהו שמשמיע קולות בלתי אנושיים - שיירת הרבנות הצבאית על משימותיה, יעדיה וארגניה עוברת על-אפם ועל-חמתם של מי שייחלו והתפללו שלא אסיים - ואף לא את שנת כהונתי הראשונה - והנה אני כאן. ניצב לפניכם היום בענווה וביראה, אך בקומה זקופה וגאווה שהם תוצאה ישירה של עשייתנו המשותפת".

גישושים לקיום מפגש בין הרבנים היריבים - וייס ווולפא

צילום: הרב וולפא. "לא יבוא בקהל"

ל-Nfc נודע כי בימים אלו מתנהלים גישושים להפגיש בין הרב וייס לאחד ממתנגדיו הגדולים – הרב שלום דב וולפא. וולפא, המשמש כיו"ר המטה העולמי להצלת העם והארץ, מנהל גוף ימני קיצוני ואנטי ציוני של חסידי חבד, שיצא בעבר ביוזמות מיליטנטיות שנועדו לנגח את המדינה והעומדים בראשה. הוא הקפיד לתקוף תדיר את הרב וייס, ולאחרונה אף קרא להחרימו מלבוא בקהל.

לאחר פרסום דבריו של וייס זקף המטה את מה שהגדיר כהצלחה לקמפיין בנושא ההינתקות שאותו הוא עושה. במטה קראו לרב וייס "להביע סליחה ומחילה בכתב בפני כל משפחות המגורשים והנפטרים שקבריהם חוללו בגוש קטיף. רק כך יוכל הרב וייס לבוא בקהל ישראל", נכתב.

האם לא היה חורבנם לשווא

צילום: הריסות בגוש קטיף [צילום: AP]

בלי סקופים איש לא היה יוצא מן הסעודה החגיגית המפוארת שנערכה לכבודו של וייס, וגם זה הגיע. תוכנית ההינתקות הפנתה חלק ניכר מאור הזרקורים לקיריה בתל אביב, שם מלבד הרמטכ"ל דן חלוץ יושב גם הסגל הבכיר ברבנות הצבאית הראשית. "לצערי, הפכתי באחת מבעל ברית לשאינו, מאהוב לשנוא, מהאיש שלנו לאיש שלהם", אמר וייס כשהפעם כיוון את חיציו אל עבר הציבור ממנו צמח – הציבור הדתי-לאומי. כשהוא בימיו האחרונים כחובש מדים, לרב וייס אין עוד מה להפסיד מהתבטאויות פוליטיות ואת האירוע החגיגי לכבודו ניצל דווקא למתן הסברים, או אם תרצו - שלב הטיעונים לעונש, ואף ניצל את הבמה שניתנה לו לעשות פרסומת לספרים שהוציא לאור.

ברמז הוא הביע מעין חרטה על ההינתקות ומהלכים חד-צדדיים, אך לא השמיע מילה של התנצלות על החלק הפעיל שנטל הוא עצמו במהלך ההינתקות [פירוט מלא, במאמר נרחב]. "אילו הייתי נדרש למשימת ההינתקות פעם נוספת יש בליבי ספק גדול האם לנוכח המציאות הקשה הכואבת והמדממת שאנו חווים ביום-יום היו הרבנים חוזרים על היתרם. כשאני מעלעל באלבום התמונות של בתי הכנסת, בתי המדרש, מוסדות החינוך, האולפנות והישיבות שהיו ואינן ליבי שותת, עיני דומעות, ואינני מוצא מנוח לכף רגלי. איני חדל מלשאול עצמי האם לא היה חורבנם לשווא; האם על החורבן העכשווי ייבנה השלום העתידי והאם בגינו תשקוט הארץ ארבעים שנה.

"יהא אשר יהא - טובת עתיד קיומנו מחייבת את שבועת הנצח שלעולם לא עוד. לעולם לא עוד להינתקות אנושית; לעולם לא עוד להתכנסות אנושית, ולעולם כן לחיבורים האנושיים, האישיים, הציבוריים והלאומיים, ומכל סוג וכמה שיותר", אמר הרב וייס.

המינויים: "חדשים מקרוב באו"

כפי שנחשף כאן ב-Nfc, לא ביצע הרב ישראל וייס את העברת המפתחות למחליפו בתפקיד הרב הצבאי הראשי כנדרש, משום שזה האחרון בחר להפסיק את הנוהג שהיה בימי וייס ולפיו התמנו אנשים בזכות קשרים ופחות בזכות כישורים, וסירב בנימוס לבקשתו למנות את מקורביו, ובראשם יד ימינו סגן-אלוף שחר מתנה, שיחד עם וייס יעזוב גם כן את שורות הרבנות הצבאית. וייס, כזכור, ניתק את הקשר עם מחליפו הרב אביחי רונצקי, מה שלא מנע ממנו להזמין אותו מטעמי נימוס למסיבה, ומעבר לברכת "הצלחה מירבית בכל מילי דמיטב", אף לשגר לעבר יורשו עקיצה. "ועכשיו, יורשה לי להציע לכל מי שאוזניו כרויות וכוונותיו אמיתיות לכבד את אנשַי, ממשיכי דרכי". הרב רונצקי, כך על-פי פרסום במעריב [ה', 28.9.06] מעוניין לשבץ ברבנות הצבאית דמויות מן הדרג הלוחם, אך הרב וייס לעומתו מבקש המשכיות למינויים אותם הועיד לאנשיו והישווה זאת ל"המשכיות הדורות של הרבנות הצבאית". "אני קורא למצטרפים החדשים, שאך זה מקרוב באו לרבנות", אמר הרב וייס כשהוא רומז לחוסר ניסיונם ברבנות הצבאית [פער שאולי היה מושלם לו היה מואיל הרב וייס לחפוף את מחליפו בתפקיד, שנאלץ ללמוד הכל בדרך הקשה, ע.י.], "אנא בנו את קומות הבניין המפואר שבנו קודמי - שלושת הרבנים הצבאיים הראשיים...

וייס, מודה במקצת בשינויים שיש לערוך, אך אומר כי במקומו של הרב רונצקי הוא עצמו היה עושה זאת אחרת. "אמת - ראוי ואף לגיטימי שייעשו שינויים מערכתיים ופרסונליים כאחד, אבל נכון וראוי עוד יותר שייעשו במידה, במשורה, במינון ובמשקל הראוי. כך נהגתי אני בראשית דרכי עת נאלצתי להפריש את ותיקי מערכת הרבנות. עשיתי זאת תוך הקשבה, הליכה מקסימלית לקראת, ומציאת האיזונים הראויים שבין צרכי הפרט לבין צורכי הכלל".

השבת לא תפסה מקומה הראוי

למרות שהעיד על עצמו כמי ששם את שמירת השבת בצה"ל בראש מעייניו - וייס רחוק מלהיות מרוצה מן התוצאות. "[יעידו באופן] אישי, שאני מנהל כמעט בכל ערב שבת אל מול אלופי צה"ל, ועל המחיר שאני משלם אולי מחוסר נחמדות אישית - שולי בעיני, אל מול האמת המשולבת בדי שמיים. על מלחמתי יעידו דרך-משל שלושת שיחותי הראשונות עם הרמטכ"ל, שהיו בשבוע הראשון להתמנותו. וכולנו נסבנו אלא על הצורך שבמניעת חילול שבת. לסיכום, אני קובע בצער כי השבת לא תופסת עדיין את מקומה הראוי לה, כיאה לצבא יהודי המחויב לתורת ישראל".

מהליך הגיור הבלתי שגרתי והמזורז הוא חשש עם כניסתו לתפקיד, ובהמשך התחוור לו, לדבריו, כי המדובר באחד הפרויקטים המבורכים שנעשים בצה"ל למען השרשת הזהות היהודית. הוא מצא נקודות אור נוספות אותן מנה. רמת הכשרות במטבחי צה"ל עולה לטענתו קומה, וכיום יכול כל חייל להדר כפי מנהגו. "בתום מלחמות הפכה הרבנות לגוף שאינו תלוי לא במטכ"ל ולא באכ"א (כיום אמ"ש, ע.י), אלא רק בריבונו של עולם. "מלחמתי המתמשכת והבלתי מתפשרת שלא להיות כפוף, לא לאכ"א ולא לאמ"ש, כי אם לאלוקי, לקהילותי ולמצפוני - רק הן הניבו את התוצאות.