המחוזי הרשיע בשוד ; העליון: טעות בזיהוי

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים הנשיאה דורית ביניש, מרים נאור ודבורה ברלינר, זיכה מחמת הספק את עמאר דבאש, מצור באחר שבירושלים, מעבירת שוד בנסיבות מחמירות. דבאש הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ואולם, הרשעתו התבססה על עדות יחידה של הנשדדת שזיהתה אותו במסדר זיהוי.

השופטת מרים נאור, שכתבה את פסק הדין קיבלה את טענת ההגנה לפיה ישנו ספק בעדותה של הנערה הנשדדת ולפיכך החליטו שלוש השופטות לזכות את דבאש מחמת הספק. עם זאת ציינה השופטת נאור בפסק דינה, כי "מדובר בספק בלבד. אני רחוקה מאוד מלקבוע שהמערער איננו מי שתקף ושדד את המתלוננת".

נערה בת 15 נשדדת בידי רעול פנים

הפרשה כולה החלה ב- 16.3.05 אז נשלחה צעירה בת 15 מהכפר צור באחר שבירושלים בידי אמה לערוך קניות עבור משפחתה. בידי הצעירה היה סכום של 1,000 שקלים והיא הלכה לכיוון ביתה.

כשהגיעה סמוך לבית התנפל עליה אלמוני שפניו היו מכוסות בכפייה והוא חמוש במקל, הפיל אותה ארצה והכה אותה על ראשה, על ידיה ועל רגליה. במהלך האירוע נפלה הכפייה מעל פני התוקף והמתלוננת ראתה את פניו. התוקף המשיך להכותה. אחותה שהבחינה במתרחש החלה לצרוח והתוקף נס מהמקום, לא לפני שלקח מהנערה את הכסף שהיה עמה.

דבאש מורשע במחוזי ; העונש: 30 חודשי מאסר

המשטרה עצרה את עמאר דבאש בעקבות מידע מודיעיני שקיבלה. כשבוע לאחר האירוע נקראה הנערה הנשדדת למשטרה והועמדה בפני מסדר זיהוי ובו זיהתה את דבאש כשודד. נגד דבאש הוגש כתב אישום והוא הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בשוד בנסיבות מחמירות ונדון ל- 30 חודשי מאסר בפועל.

זיכוי מחמת הספק

דבאש ערער, באמצעות עוה"ד רחל דניאלי ומשה סרוגוביץ' מהסניגוריה הציבורית, על הכרעת הדין ועל חומרת העונש. בערעורו טען דבאש, כי בעדותה של המתלוננת נפלו סתירות. כך למשל נטען, כי בעוד שבחקירותיה במשטרה טענה כי אינה מכירה את השודד, הרי שלאחר מסדר הזיהוי מסרה המתלוננת לעורך דינו של דבאש את כתובתו המדויקת של השודד בכפר צור באחר.

השופטת נאור קיבלה את הטענה, תוך שהיא מציינת, כי "היה מתבקש, מתבקש ממש, שבחקירתה השנייה, יום לאחר הארוע, ומכל מקום לפני מסדר הזיהוי תציע המתלוננת מיוזמתה למשטרה להוביל את החוקרים לבית שבו מתגורר האדם שתקף אותה ושדד אותה".

היות שכך, החליטו שלוש השופטות פה אחד לזכות את דבאש מחמת הספק.

השופטת נאור: יתכן שהרקע למעשה אינו שוד

עם זאת, השופטת נאור, מעלה בפסק דינה אפשרות מעניינת באשר למניע האמיתי לביצוע המעשים, אפשרות שלמרבה הצער לא נבדקה בידי המשטרה. "יתכן", כותבת נאור, "שהרקע למעשה אינו שוד אלא תקיפה על-רקע לבושה של המתלוננת, לבוש שנתפס בעיני אחרים כלא צנוע די הצורך".

השופטת נאור מנמקת אפשרות זו על בסיס הממצאים בזירה. "התוקף היה מצוייד במקל. דרגת האלימות שבה השתמש היא הרבה מעבר ל'נדרש' לביצוע השוד. אכן, אין זה סביר שתוקף כלשהו יכול היה לצפות מראש שילדה בת 15 וחצי תחזיק סכום כסף משמעותי. יתכן והדבר מצביע על כך שהמניע לאירוע לא היה השוד. ואולם על כל העניינים הללו לא נחקר המערער ולא נוכל להשתית עליהם הרשעה".

הסניגוריה הציבורית: הזיכרון האנושי מוגבל

ד"ר יואב ספיר, סגן הסניגורית הציבורית הארצית והממונה על תיקי בית המשפט העליון בסניגוריה, בירך על ההחלטה ואמר, כי חשיבותה היא בכך שבית המשפט העליון מדגיש את הצורך בזהירות מיוחדת לפני שמבססים הרשעה על זיהוי כראיה יחידה.

לדבריו, "מחקרים רבים מראים שהזכרון האנושי מוגבל וכי פעמים רבות אף על-פי שקורבן עבירה בטוח שהוא מזהה נכון את העבריין, המדובר בטעות. בארצות הברית נתגלו באמצעות ראיות ד.נ.א מקרים רבים של הרשעות שווא, אשר נבעו מהאמון הגדול שבתי-המשפט נוטים לייחס לראיות זיהוי".

ספיר מציין עוד, כי "ממחקר של 'פרויקט החפות' בארצות הברית עולה כי טעויות בזיהוי הן הגורם העיקרי להרשעות שווא. מתוך כ-180 תיקים שבהם מורשעים זוכו באמצעות ראיות ד.נ.א. במעל 100 תיקים היו ההרשעות מבוססות על זיהוי".

צילום: השופטת נאור: יתכן והיה מניע אחר לשוד