חרקים - המפתח לירידה במשקל?

העובדה שמעולם לא ראיתם חרק שמן יכולה להיות בעלת משמעות כשמדובר במגיפת ההשמנה, כך טוענים מדענים. ממחקרים שבוצעו בזחלים מתברר כי אחד הגורמים העומדים מאחורי העלייה הדרמטית בשיעורי ההשמנה עשוי להיות העובדה כי בני אדם לא התפתחו מספיק בכדי להתמודד עם התזונה העשירה בפחמימות הנפוצה כיום.

כשמתבוננים לאחור, וחוקרים את ההיסטוריה של האנושות, אפילו לפני 100 שנה בלבד, ניתן לראות כי התזונה בתרבויות המערביות עברה כמה שינויים רדיקליים.

בני אדם - לא הסתגלו לפחמימות

כמו החרקים, בני אדם צורכים פחמימות וחלבונים. למרות זאת, אין בנו את היכולת להסתגל היטב לתזונה המכילה רמות גבוהות בצורה קיצונית של פחמימות.

מבחינה היסטורית לא תמיד היתה לנו גישה מרובה לפחמימות, ואחד המקורות העיקריים לפחמימות במזון אותו אנו אוכלים כיום הוא סוכר מזוקק. חוסר בפעילות גופנית הוא כפי הנראה גורם נוסף העומד מאחורי מגיפת ההשמנה הדוהרת.

הגוף שלנו נוטה להמיר את רוב הפחמימות העודפות לשומן.

ניסויים בחרקים

החוקרים ביצעו מספר ניסויים כדי לגלות האם חרקים יכולים להסתגל לשינויים קיצוניים בסביבה התזונתית שלהם. הם פיתחו תאוריה כי חרקים, ובעלי חיים בכלל, יכולים להתפתח מבחינה מטבולית (חילוף חומרים) כדי להסתגל לסביבות תזונתיות קיצוניות.

על-ידי מניפולציה של הסביבה התזונתית של תולעת העש, גילו החוקרים כי החרקים פיתחו מנגנונים פיזיולוגיים שונים הקשורים לחילוף חומרים של שומן. כל מנגנון היה בשימוש בהתאם לסוג המזון אותו קיבלו החרקים - עשיר בפחמימות, או דל בפחמימות.

המדענים חקרו את החרקים לאורך 8 דורות. באחד הניסויים האכילו את החרקים בתזונה מלאכותית שהיתה עשירה בחלבונים ודלה בפחמימות (דומה לדיאטת אטקינס); בשלב אחר החרקים קיבלו תזונה דלה בחלבונים ועשירה בפחמימות (דיאטה עתירת פחמימות).

עודף פחמימות ללא השומנים

בניסוי שני אפשרו החוקרים לחרקים לאכול בצורה חופשית מאחד מבין שני צמחים, ארבידופסיס הדל בעמילן או ארבידופסיס עשיר בעמילן.

כאשר החרקים גדלו בסביבה עשירה בפחמימות לאורך מספר דורות, הם פיתחו יכולת לאכול כמות עודפת של פחמימות ללא הוספת שומן לגוף. מצד שני, אלו שגדלו בסביבה דלה בפחמימות הראו יכולת לאחסן פחמימות כמו שומן.

כמו כן, לאחר מספר רב של דורות שגדלו על תזונה המבוססת על צמחים דלים בעמילן, תולעי העש הנקבות העדיפו להטיל את ביציהן על אותם צמחים. תולעי עש שגדלו בסביבה של צמחים דלים בעמילן נמנעו מהצמחים העשירים בעמילן, אולי משום שצמחים אלו עלולים היו להפוך את צאצאיהם לשמנים, שיערו החוקרים.

נקבות עש שגדלו בסביבה של צמחים עשירים בעמילן לא הראו למשך מספר דורות העדפה לאחד מהצמחים.