נקבע שיעור העמלה הצולבת שישולם לחברות האשראי

בית הדין להגבלים עסקיים, בראשות השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור ופרופ' ראובן חורש, פירסם (יום ה', 31.8.06) את החלטתו באשר לאופן בו יש לקבוע את שיעור העמלה לסליקה הצולבת שבין חברות הויזה. במסגרת ההחלטה התקבלה עמדת הממונה לפיה ראוי כי החישוב יתבסס על עלויות הבטחת התשלום בעסקות השונות ועל העלויות הנלוות לכך ולא על בסיס מכלול הוצאות ההנפקה, כפי שדרשו חברות כרטיסי האשראי.

בהחלטה זו נקבע, לראשונה בישראל, כיצד יש לחשב את העמלות בתחום כרטיסי האשראי. הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, אמרה היום כי "להחלטת בית הדין ישנה חשיבות מכרעת בקביעת שיעורן המדויק של העמלות, אשר משלמים בתי העסק לחברות האשראי, והיא צפויה להביא לחיסכון של מאות מיליוני שקלים בשנה".

ההסדר הכובל שבין חברות הויזה לאומי קארד וויזה כ.א.ל מבטיח קיומה של קישוריות בסליקה. מכוח הסדר זה יכולה כ.א.ל, למשל, להציע לבתי עסק שירותי סליקה מלאים - הן של כרטיסים שהונפקו על-ידה והן על-ידי כרטיסים שהונפקו על-ידי גורמים אחרים (כגון בנק לאומי). בדומה, מאפשר ההסדר ללאומי קארד להציע לבתי עסק שירותי סליקה מלאים, גם של כרטיסים שהונפקו על-ידי כ.א.ל.

הסדר הסליקה הצולבת כולל גם הסכמה לתשלום עמלה צולבת בין הסולקים של כרטיסי ויזה למנפיקי הכרטיסים. גובה העמלה הצולבת משפיע על שיעור עמלת בית העסק הנגבית - מאחר שהיא משמשת, ככלל, מחיר רצפה לעמלת בית העסק. שיעור זה נקבע באופן מתואם על-ידי המתחרים בשוק הויזה, על כן מהווה הסדר הסליקה הצולבת הסדר כובל.

מרשות ההגבלים העסקיים נמסר, כי בשל חשיבות העניין סבר הממונה, כי יש לדון בו בבית הדין בהליך מושכל, בו יוכיחו חברות הויזה את שיעור העמלה הצולבת, שיש לאשר להן. ירידה בשיעור העמלה הצולבת צפויה לבוא לידי ביטוי בירידה בשיעור עמלות בית העסק, ומכאן חשיבות ההליך. מלבד הממונה על ההגבלים העסקיים, חברות הויזה ואירגון ויזה הבינ"ל, לקחו חלק בהליך גם מספר בתי עסק המושפעים מגובה העמלה הצולבת - סופר פארם, אייס רשתות שיווק, תשלובת כיתן, גולף וחברת שופרסל.

קביעת שיעור עמלה צולבת - עניין תקדימי

במסגרת ההחלטה התקבלה עמדת הממונה לפיה על העמלה הצולבת לשקף תועלות הצומחות למשלמי העמלה, קרי לבתי העסק, באופן ישיר. זאת, בניגוד לעמדת מנפיקות הויזה, אשר טענו, כי יש לקבוע את שיעור עמלה צולבת באופן שיכסה על כל הגירעון ביחס שבין הוצאות ההנפקה שלהן לבין הכנסותיהן ממחזיקי הכרטיסים, ואף ביקשו להתיר להן לקבוע את שיעור העמלה כרצונן, ולהימנע מהתערבות רגולטורית בקביעת שיעורה. בית הדין קבע, שמאחר שהשירות הניתן על-ידי המנפיקים לבתי העסק הוא שירות הבטחת התשלום, הקריטריון המרכזי לתמחור העמלה הצולבת יתבסס על עלויות הנובעות מהבטחת התשלום, שמעניקה החברה המנפיקה ומהשירותים הכרוכים בה, כולל עלויות הנובעות מעיבוד העסקות ועלות מימון האשראי.

יצויין כי הדיון בסוגיה זו הוא תקדימי, וכי אין כל ערכאה משפטית אחרת בעולם אשר נזקקה לקביעת שיעור העמלה הצולבת. עם זאת, בית-הדין ציין, כי תוצאה זו עולה בקנה אחד גם עם עמדות רשויות רגולציה במדינות זרות, אשר התערבו בחישוב העמלה הצולבת של כרטיסי האשראי. באיחוד האירופי, באוסטרליה ובבריטניה התבצעה בדיקה מקיפה של רשתות כרטיסי האשראי, בסופה נקבע כי ראוי לקבוע את העמלות הצולבות בהתייחס להבטחת התשלום.