"המטיילים מטרידים את בתי המשפט"

השופט קליין:

"לאחרונה הולכת ומתפתחת תופעה מוזרה ומשונה של הצפת בתי משפט... בתביעות קנטרניות וטורדניות של נופשים אשר מחפשים בכל מאודם, כל תקלה או סיבה, אף 'מתחת לפני האדמה' בכדי – בחזרתם לארץ – לתבוע את חברת התיירות, סוכן הנסיעות, חברת הספנות, חברת התעופה, מי לאו, בגין אי נוחות אמיתית או מדומה, קשה או קלת ערך בעת חופשתם"

תביעות רבות, המתבררות בפני בתי המשפט לתביעות קטנות, מתבררות בסופו של יום כתביעות קנטרניות וחסרות בסיס משפטי, אולם תביעה כזו שנדונה לאחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בת"א הצליחה לעורר את חמתו של השופט מנחם קליין, שאף הוסיף בשולי פסק דינו את חוות דעתו ביחס לתביעות רבות של מטיילים ונופשים, המוגשות בהמוניהן לבתי המשפט השונים בימים אלה.

התביעה המדוברת הוגשה בידי אסף ומיטל נוי, אשר הלינו כי חדר המלון בלונדון שהזמינו דרך חברת "השטיח המעופף" היה למעשה חדר של עובדי המלון, אשר היה צר מאוד כאשר רוחבו כרוחב מיטת יחיד, ובו מסדרון צר על-מנת לעבור למיטה השנייה.

עוד טענו בני הזוג, כי דובר היה בחדר בעל ריח רע במיוחד, וללא אוורור ראוי וניסיונותם למצוא מלון חלופי או חדר חלופי במלון עלו בתוהו אשר גבו זמן רב ומשאבים. כתוצאה מכך, בזבזו הם את זמנם בניסיונות לתקן את מחדלי החברה הנתבעת.

היות שכך, תבעו מהחברה החזר עלות הטיול בסך 7,427 שקלים; הפסד יומיים וחצי השתכרות סך 1,400 שקלים; הוצאות נלוות בסך 500 שקלים וכן עוגמת נפש בסך 3,000 שקלים, ובסך-הכל 12,327 שקלים.

החברה טענה, כי ראשית כל, ההזמנה האמורה לא נעשתה ישירות דרכה כי אם התובעים הזמינו את חדר המלון באמצעות חברת "פגסוס". בנוסף טענה "השטיח המעופף", כי היא הזמינה עבור התובעים את מלון "הייד פארק ווסט", ואף קיבלה אישור על הזמנה, אשר מכוחו הונפק שובר המלון. לטענתה, הזמנתם של התובעים התמלאה במלואה, ולפיכך אין ולא היה מקום לתובענה.

השופט קליין קיבל את טענת החברה ומתח ביקורת נרחבת על התובע שהתברר כי הינו עו"ד במקצועו. "טענת הנתבעת כי החבילה נרכשה מסוכנות הנסיעות "פגסוס" ולא מובן מדוע התובע (שאגב, הינו עו"ד במקצועו ואינו יכול לטעון לאי הבנת ההליכים המשפטיים) לא צירף אותה כנתבעת נוספת לכתב התביעה ולא הזמין מי מהם לעדות, בכדי לברר מה הובטח לו, טענה מבוססת היא", קובע קליין בפסק הדין.

השופט הוסיף עוד וציין, כי "נכונותה של הנתבעת לפצות את התובע בשובר זיכוי ע"ס 1,800 שקלים עפ"י המלצת בית המשפט ולפנים משורת הדין היתה הוגנת וסבירה ויש להצטער על כי התובע סירב לכך וביקש ש'ייקוב הדין את ההר'. המדובר בתביעה מופרזת ובלתי הגיונית".

בשולי פסק הדין, מצא לנכון השופט קליין לתאר תופעה שהוא נתקל בה לאחרונה בבתי המשפט: "לאחרונה הולכת ומתפתחת תופעה מוזרה ומשונה של הצפת בתי משפט – ובמיוחד בתי משפט לתביעות קטנות – בתביעות קנטרניות וטורדניות של נופשים אשר מחפשים בכל מאודם, כל תקלה או סיבה, אף 'מתחת לפני האדמה' בכדי – בחזרתם לארץ – לתבוע את חברת התיירות, סוכן הנסיעות, חברת הספנות, חברת התעופה, מי לאו, בגין אי נוחות אמיתית או מדומה, קשה או קלת ערך בעת חופשתם", כותב קליין.

השופט מוסיף, כי "במקום לשתף פעולה עם גורמי התיירות ולהודות על הניסיונות של גורמים אלו להתגבר על תקלות הנ"ל, ולהמשיך ליהנות מהחופשה ולשים התקלות בצד ולהדחיקם מהזכרון, בוחרים הנופשים להתרגז ולרטון (ובכך להגדיל את רכיב "עוגמת הנפש" בתביעתם) ולתכנן את הרגע בו כף רגלם תדרוך על מפתן בית המשפט, בכדי ש'הצדק יצא לאור' ויוכלו גם הם לגרום ל'עוגמת נפש' לגורמי התיירות המסורים".

במקרה זה, דחה השופט את תביעתם של בני הזוג נוי ואף חייב אותם בהוצאותיה של חברת "השטיח המעופף" בסך 350 שקלים.