הסופר ס. יזהר הלך לעולמו

הסופר ס. יזהר, הוא יזהר סמילנסקי, הלך היום לעולמו והוא בן 89, לאחר שסבל ממחלת אי ספיקת לב. הוא נפטר בבית החולים הרצפלד בגדרה (יום ב', 21.8.06).

ס. יזהר נולד ב-1916 להורים אנשי העלייה הראשונה והשנייה. ילדותו עברה עליו בקבוצת חולדה, בתל אביב וברחובות. הוא למד בבית המדרש למורים בבית הכרם בירושלים, והיה מורה ביבנאל, בבן שמן וברחובות.

הוא למד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת הרוורד, והוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה במשך שנים לימד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב כפרופסור לספרות.

היה חבר כנסת בין השנים 1948 ל- 1967. בתחילה מטעם מפא"י, לימים עבר לסיעת רפ"י והתפרסם בעיקר בפעילותו למען חוקי שמירת הטבע בארץ.

יזהר, זכה בפרס ישראל ב- 1959, על ספרו "ימי צקלג"; פרס ברנר; פרס ביאליק ופרס א.מ.ת ב- 2002. הוא נחשב לאחד הסופרים המוערכים ביותר בספרות הישראלית אף על-פי שכתיבתו עוררה לעיתים התנגדויות רבות בציבור הישראלי, שכן הוא העלה שאלות בנוגע למיתוס הציוני ולמידת המוסריות של חיילי צה"ל.

הסיפור הראשון מפרי עטו, 'אפרים חוזר לאספסת', פורסם ב-1938. אחר-כך ראו אור סיפורים נוספים, שקבעו את מעמדו כראשון בין הסופרים הצעירים ילידי הארץ. קובץ סיפוריו הראשון, 'החורשה בגבעה', הופיע ב-1947 בספריית הפועלים. ב-1948 זכה הספר בפרס רופין. בשלהי מלחמת העצמאות התפרסם הסיפור 'השבוי', שעורר ויכוחים אשר הדיהם נשמעים עד היום. גם הקובץ 'סיפורי חרבת חזעה' (1949), שבו נובלה בשם הזה, עורר פולמוס ציבורי. ב-1958 הופיעו בדפוס שני כרכיו של ספרו הגדול 'ימי צקלג', שזיכה אותו שנה אחר-כך, בפעם השנייה, בפרס ברנר. באותה שנה גם הוענק לו פרס ישראל.

בשנות ה-60 הופיע ספר נוסף, 'סיפורי מישור'. בשנים שאחר-כך לא פרסם סיפורים, אך כתב מאמרים וספרים בעיקר בנושאי ספרות וחינוך. בשנות ה-90 פרסם בזה אחר זה שישה ספרים חדשים - 'מקדמות', 'צלהבים', 'צדדיים', 'אצל הים', 'מלקומיה יפיפיה' ו'גילוי אליהו'. על כתיבתו זכה בפרסים רבים ובתארי דוקטור לשם כבוד.