צריך להתפנות? תצא בחוץ!

אחד הפנים הפחות מוכרים במלחמה הוא העובדה, שגם ההלכה היהודית מתייחסת אליה, ואף קבעה הלכות מיוחדות למחנה היוצא למלחמה, שעניינן שמירת המחנה קדוש על-ידי הקפדה על ניקיון ואופן עשיית הצרכים על-ידי החיילים.

ההלכות הפרטניות נלמדות מן הפסוקים: "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה, עַל אֹיְבֶיךָ: וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל, דָּבָר רָע... וְיָד תִּהְיֶה לְךָ, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; וְיָצָאתָ שָּׁמָּה, חוּץ. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ, עַל אֲזֵנֶךָ; וְהָיָה, בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ, וְחָפַרְתָּה בָהּ, וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ: וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

הלכות אלו, שעוסקות במחנה היוצא לקרב ולא במחנה אימונים רגיל או בבט"ש, קובעות חמישה כללי ברזל, הנוגעות לאופן עשיית הצרכים בשטח:
- התקנת מקום מיוחד לעשית הצרכים;
- איסור להתפנות בתוך המחנה;
- איסור להתפנות בשטח המקיף את המחנה במקום שלא הוקצה לעשיית הצרכים;
- יתד אישי (את, סכין, אולר, ואפילו קופסת פח) לכל חייל כחלק מן הציוד המלחמתי;
- שימוש ביתד לחפירת בור לעשיית הצרכים וכיסויו אחר כך.

לא לכיוון ירושלים

חדרי שירותים מודרניים מותרים, ובלבד שהניקיון בהם ישמר וריח רע לא יופץ, אך שירותי שדה ("בול פגיעה") עדיף לקבוע מחוץ לשדה, וזאת בכפוף לכלים שקבעה ההלכה באשר לגובה המחיצות ולאופן ההפרדה של השירותים מן הסביבה.

היתד, כאמור, צריכה להיות מונחת יחד עם הנשק האישי, ולכל הפחות במקום האפוד. העיקר שיהיה פחות או יותר צמוד אליו. כיסוי הצואה יכול להיעשות בכל דבר, ובלבד שלא תתגלה ברוח כעבור זמן קצר. אגב - אופן הכיסוי בשבת שונה ומורכב יותר, ואין כאן המקום לפרטו.

גם על-מנת להשתין מצריכה ההלכה לצאת מן המחנה, אך אינה מחייבת לכסות. במקרה של חוסר ייחוד מקום מסוים לעשיית הצרכים מקלה הלכה השתנה בשטח במחנה, ובלבד שזו לא תגרום להפצת ריח.

גם אופן ההתפנות מדוקדק ומבקש מן החייל המתפנה להתפנות מאחורי קיר או מסתור אחר, כאשר בעשיית צרכים יהיו אחוריו כלפי אותו "מסתור", ובעת הטלת מימיו יהיו פניו מופנים כלפי ה"מסתור". באין מסתור - יימנע מלהתפנות כלפי המחנה (כל עוד זה נמצא בטוח ראייתו) או כלפי ירושלים.

ההלכה גם מגדירה כי יציאה אל מחוץ למחנה חייבת להיעשות באישור מפקד תוך הקפדה על כללי הבטיחות.

לא למחנה של ג'ובניקים

צילום: לוחמים בשטח [אילוסטרציה: AP]

מבלי להיכנס לעוביין של אותן הלכות, נציין בראשי פרקים כי תוקפן של אותן הלכות, המכונות "הלכות קדושת המחנה", מפרטות את מספר החיילים המרכיבים את אותו מחנה (לפחות מניין) ואפילו את הצפיפות ביניהם, ואינה עושה חילוק בין מחנה קבע למחנה נייד.

העוסקים במלחמה, לפי ההגדרה ההלכתית, אינם רק חיילי החי"ר בחזית, אלא גם חיילים המצויים בקווים אחוריים כמו מחנה ארטילריה או בסיס חיל אוויר החשוף להתקפות האוייב. פטורים מדיני יד ויתד הם חיילי במחנה המפקדה הכולל חיילים עורפיים מחילות השלישות, החימוש, רפואה, אפסנאות וכיו"ב.

החובה להתקנת מקום מיוחד להתפנות, הנגזרת כתוצאה מקדושה אלוהית השורה על המחנה, מוטלת על המפקד האחראי לסדריו, ואם התרשל במילוי תפקידו - על החיילים לטפל בקביעת אותו מקום. לא מולאה החובה - על היחיד להקצות לעצמו מקום שכזה מחוץ למחנה, הגם שרוב החיילים מתפנים במחנה עצמו.שעת הדוחק וכאשר היציאה מן המחנה כרוכה בטורח גדול יכול החייל לעשות צרכיו בתוך המחנה, סמוך למקום שכבר לוכלך על-ידי צואה של מישהו אחר. המקום להתפנות צריך להיות מרוחק 70 אמה (כ-40 מטרים) מקצה המחנה [מקום השינה של החייל האחרון - ע.י]).