הפרקליטות התעכבה ; בית המשפט נמנע מהרשעה

השופטת רחל גרינברג מבית משפט השלום בת"א קבעה (ב', 7.8.06) כי סטודנט שהודה כי שלח אדם אחר שיבצע במקומו בחינת "אמיר" באנגלית וביצע בכך עבירות התחזות וזיוף, לא יורשע בעבירות בהן הודה וזאת בשל שיהוי של ארבע שנים של הפרקליטות בהגשת כתב אישום נגד הסטודנט. השופטת ציינה כי "אלמלא גורם הזמן... לא הייתי מהססת להרשיע את הנאשם".

הסטודנט, מידד בן שטרית, הודה בכך שבתאריך 17.5.01 קשר קשר עם אדם אחר שניגש במקומו למבחן "אמיר" - בחינת מיון באנגלית למועמדים לאוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוהה, הנערכת לשם קביעת רמתם בשפה האנגלית ומתן פטור לבעלי הציונים הגבוהים בבחינה. חברו של בן שטרית קיבל את הציון 132 בעוד שבן שטרית עצמו נבחן מספר חודשים קודם לכן וקיבל 81 בלבד.

על יסוד העובדות בהן הודה ייחס כתב האישום לבן שטרית העבירות: קשירת קשר לביצוע עוון, התחזות לאדם אחר, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף וקבלת דבר במרמה.

ההגנה טענה כי אין להרשיע את בן שטרית מכמה טעמים. ראשית נטען כי הגשת כתב האישום נגדו באיחור של ארבע שנים מהווה שיהוי בלתי סביר, במיוחד לנוכח היותו של התיק פשוט למדי. עוד נטען, כי בן שטרית ביצע את העבירה בהיותו איש צעיר ובמהלך השנים חלו תמורות משמעותיות בחייו: הושעה מלימודיו למשך שנתיים, למד שמאות מקרקעין, נמצא לפני רישומו בפנקס שמאי המקרקעין ויש חשש שהרשעתו תפגע באפשרותו לעסוק במקצוע אותו למד.

הפרקליטות שלא הסתפקה בשיהוי הממושך בהגשת כתב האישום, אלא גם שלחה לדיון מתמחה בלבד, טענה מנגד, כי יש להרשיע את בן שטרית, שכן מדובר במעשה הפוגע בניקיון כפיים בעולם האקדמי אליו שאף להשתייך. כן נטען כי העבירה היתה אמורה להקנות לו יתרון בלתי הוגן על פני סטודנטים השוקדים על לימודיהם.

השופטת גרינברג החליטה שלא להרשיע את בן שטרית וזאת בשל מחדליה של המדינה בתיק. "אלמלא גורם הזמן, שבמקרה הנוכחי הינו בעל משמעות רבה בעיני, לא הייתי מהססת להרשיע את הנאשם", כתבה השופטת שהוסיפה כי "גורם הזמן... מכריע לטעמי את הכף, במקרה הנוכחי גם לעניין ההרשעה".

היות שכך, בן שטרית לא הורשע והוטלו עליו 350 שעות של שירות לתועלת הציבור.