הישיבה שלא הייתה

ביום הראשון של המלחמה, לאחר ישיבתו עם צמרת צה"ל, ראש הממשלה הזמין ישיבת ממשלה דחופה והכריז:

"איננו יודעים אם בפנינו מבצע קצר או מלחמה ממש. זה לא משנה. כפי שעלינו להיות מוכנים לכל תרחיש מבחינה ביטחונית, עלינו כממשלה לדאוג לשלומם של אזרחי ישראל בזמן אמת. הם סומכים עלינו, אנו נבחרי הציבור, וגם אם לא הכנו תוכנית פעולה למקרה של מלחמה נגד אויב הפוגע במכוון בצורה קשה באזרחי המדינה, אפשר וצריך להכין אותה כעת.

לאויב מצבור גדול מאד של טילים ושימוש במצבור זה יכול, למרות שזה נשמע דמיוני, לשתק מקומות כמו קריית שמונה, צפת, נהריה ואפילו חיפה. במקרה של פגיעה בחיי אזרחים, לא יוכר הבדל בין מי שיכול לארגן לעצמו מקום בטוח למי שאין לו אמצעים וקרובים, כי אנחנו נדאג לכולם.

כולכם מקבלים תפקידים עכשיו. אף אחד אינו נוסע לחו"ל, אף אחד אינו יוצא לחופש עד שנשיג את היעדים של מלחמה זו. ויתרה מזו, אף אחד אינו הולך לביתו עד שהדברים שאודיע עליהם עכשיו יגיעו לשולחני, יקבלו אישור ויתחילו להתממש. שבו עם הצוותים שלכם, העבירו את המסר וחיזרו אלי עם עבודה מוגמרת תוך 48 שעות. התוכניות שלכם יוכנו למקרה של מבצע שנגמר תוך שבוע, תוך שבועיים, יארך חודש ויותר, ואתם תעדכנו את הדברים בהתאם תוך כדי תנועה.

מייד לאחר הישיבה הזו אני מודיע לתקשורת שהוראות ואמצעי סיוע לעורף יתפרסמו תוך מספר ימים ושהוא יוכל לסמוך על מנהיגיו שינהלו את הדברים. עד אז, אף אחד אינו מדבר עם התקשורת, כי עדיין אין לכם מה להגיד ששווה התייחסות.

מי שלא יכין תוכנית כוללת שניכרת בה שיתוף הפעולה הנדרש עם משרדים אחרים, לא ימשיך להיות שר. בעידן המחשב, לא יתכן שאין אופטימיזציה ואיגוד משאבים של כוחות המערכת.

יחד עם שר הביטחון, כבר אמרתי לצמרת צה"ל כי עליהם לרכז את כל המוחות הטובים ביותר בצה"ל לעבוד ביחד מסביב לשעון, מי שקבל קידום ומי שלא קיבל את הקידום שרצה, לעודד קבלת רעיונות לא שגרתיים, לפעול ללא מלחמות פנימיות ומשקעים אישיים. הודעתי לתקשורת שזה אינו מראה שאיני סומך על הרמטכ"ל ואלופי הפיקוד, אבל שצריך לנצח נגד סוג אחר של התקפה, שאין מונופול לאף אחד על יצירתיות וניסיון, שאנו צריכים את כולם.

אני מצפה למינימום הזה מכם.

ועכשיו, לשר התיירות:

א. עליך לעשות מיפוי של כל חדרי המלון והצימרים במקומות מחוץ לטווח טילים.

ב. עליך להודיע לבעלי מקומות אלו שיתכן ויצטרכו לבטל הזמנות של אנשים שאינם מהצפון, שיעשו רשימות חדרים כאלו וחדרים פנויים ויעבירו למשרדך מייד.

ג. תבטיח להם פיצוי מלא בגמר המלחמה ועונש חמור לדיווח שקר.

לשרת החינוך:

א. עליך לעשות מיפוי של כל הפנימיות במרכז הארץ, להודיע למנהלים שהם יאוכלסו באנשי אזורי העימות.

ב. עלייך להכין תרחישים ברורים לתחילת שנת הלימודים במקרה שהמלחמה תימשך עד תחילת שנת הלימודים, במקרה שתתרחב, במקרה שתיגמר מהר יותר. תרחישים אלה יקחו בחשבון את מצבם הפיסי של בתי הספר בצפון ואת המצב הנפשי של המורים והתלמידים. התוכנית תכלול מרכיב הטיפול בנוסף למרכיב המינהלי והטכני וכן אפשרות ללמידה דרך מחשב וטלוויזיה וכל רעיון אחר.

ג. במקרה שנעביר את הילדים מהצפון למקום בטוח, כפי שעשתה ממשלת אנגליה במלחמת העולם הראשונה לילדי לונדון, עליך להכין רשימת אנשי חינוך והדרכה וטיפול לגיוס חירום למקומות אלו.

לשר התחבורה:

א. עליך לערוך מיפוי של אוטובוסים ולתכנן העברת אוכלוסיה הרוצה בכך למקומות במרכז הארץ, העברת הילדים מיידית, העברת אוכלוסיה שאנו מכריזים עליה.

לשר הרווחה (אופס, אין שר רווחה, ראה סוגריים למטה):

א. עליך להעביר כספים מסעיפים תקציביים שונים ותוכניות חדשות לסיוע לצפון.

ב. עליך למפות מקלטים, ולאחר מכן מקומות שהגיעו אליהם מפונים, ולארגן טיפול צוותי עו"סים ומטפלים אחרים לילדים ולמבוגרים יחד עם פיקוד העורף.

ג. עליך למפות את כל ארגוני העזרה במדינה, לקרוא למנכ"לים ולערוך רשימת צרכים ואפשרויות עזרה, לערוך רשימה מרכזית של מתנדבים, לבנות מערך סיוע המנצל את כוח העמותות והמתנדבים בצורה האפקטיבית ביותר.

ד. עליך לסדר מערך העברת אוכל, תרופות וצרכים אחרים לאנשים במרחבים מוגנים ומקלטים, למפונים בכל מקום בו הם נמצאים.

ה. עליך להכין אומדן עלויות בהתחשב בסעיפים התקציביים לעיל.

לשר הבריאות

א. עליך לערוך מיפוי חולי מחלות הדורשים טיפול קבוע הגרים במקומות המופגזים ולדאוג להעבירם למקום בטוח ולטיפול ללא בעיות ביורוקרטיות.

ב. בשיתוף עם משרד הרווחה ופיקוד העורף, עליך לדאוג להספקת תרופות לכל מי שנמצא תחת אש.

מנכ"ל משרדי יקיים ישיבה של השרים הרלוונטיים מחר לתיאום בין פיקוד העורף, שרי התיירות, החינוך, הרווחה והתחבורה.

התוכנית, כולל לו"ז ההעברה למקום בטוח יותר לאזרחים תפורסם בכלי התקשורת ותתחיל לעבוד תוך שלושה ימים. אם המלחמה תימשך יותר משבוע, יתפרסמו גם מודעות על מספרי טלפון למציאת מקום בטוח לאלו שהלכו לקרובי משפחה וחברים למספר ימים בלבד.

לשרי התמ"ס והאוצר:

אתם תודיעו למעסיקים:

1. יש להתחשב בעובדים שלא נצברו לזכותם ימי חופשה אך אינם יכולים להגיע לעבודה באזור הצפון. זה כולל אלה שצריכים לטפל בילדים, שעברו דרומה למקום בטוח עם המשפחה, שסתם מפחדים.
הבטיחו למעבידים פיצוי למשכורות אנשים אלו.

2.הודיעו שלמעט מי שתכנן חופשה ומבצע אותה, לכל השאר לא ירדו ימי חופשה צבורים.

3. פרסמו שיהיה עונש חמור למי שמפטר עובד עכשיו בגלל שלא הגיע לעבודה באזור עימות.

לשרים שלא קבלו תפקיד מיוחד ולמנכ"ל המשרד:

עליכם לשבת ולארגן מגבית שתכסה את ההוצאות הכרוכות בתוכניות. שבו עם הסוכנות היהודית, המגבית, הפדרציות, אנשים אמידים בארץ ותדאגו למימון.

יתכן ודילגתי על משהו ולכן נקיים דיון בעוד שעה לשמוע רעיונות לשיפור.

ולבסוף - כולנו יודעים שהעם שלנו הוא עם מתנדב ואכפתי ברובו. אנו ניטיב לנצל לטובה את הכוח המיוחד הזה, נתחזק מהרגשת האחדות שזה יביא לעם כולו".

מיותר לציין שהישיבה הזו לא התקיימה. עבר חודש של סבל מיותר לאוכלוסיה אזרחית, כעת עולות טענות קשות מהשטח שהעלו את מודעות הממשלה.

פעם ציפיתי שהמדינה שקמה להגן על יהודים ולתת להם מולדת לאחר 2000 שנה של רדיפות תבין מהי שנאת יהודים ולא תיתן לאויב להביא 13,000 טילים בטווח שיגור על אזרחיה. מסתבר שהייתה פרדיגמה אחרת, של מאזן אימה מדומה.

פעם ציפיתי שבמדינת היהודים תהיה תגובה מיידית לקסאם הראשון שיפול על מגורי אזרח כפי שמורה טוב יודע שצריך לטפל בחוצפן הראשון בכתה. מסתבר ששלטה תיאוריה של שקט לטווח קצר, ו"אחרי המבול".

בתחילת המלחמה ציפיתי שמדינה שיודעת את מגבלותיה וכוחותיה תצא למלחמה מתוחכמת ותשתמש בנכס האנושי המדהים של חייליה בחוכמה, תכה מהר ובהחלטיות, בצורה מקורית שאי אפשר לצפות מראש. מסתבר שהתרחישים תוכננו אחרת והיא נלחמת בשלבים. גם זו שיטה.

בתחילת המלחמה ציפיתי שמקבלי ההחלטות יבינו שחלקם חסר ניסיון בניהול מלחמה והרמטכ"ל הינו בפעם הראשונה איש חיל האוויר (ונבחר לא רק בגלל כישוריו הרבים אלא בגלל שאינו מתנגד לדעות הממונים עליו, ומסתבר שזה עקבי כי אינו מסוגל אפילו להגיב למכתב מחאה מחייל בצורה עניינית). על כן, יחליטו להתנהג בצורה ממלכתית ולפנות לטובים ביותר, לבעלי הניסיון וכוח ההרתעה מול האויב. מסתבר שבחירת אנשים לפי התועלת האישית של הממונה אליהם (כדי להכניס עוד "יס מן", לעצור קריירה של אוייב פוליטי, בגלל מחוייבות לתומך, אהדה לחבר ילדות וכדומה) והיוהרה של האנשים עצמם גורמים לפספוס מוחות מבריקים, אז גנזתי את הנאיביות הזו.

אינני מומחית בנושאי ביטחון ומדיניות, בנושאים האלה יש לי תחושות בטן, לוגיקה אישית, קריאת כתובות על הקיר וקריאת כתבות עיתונאיות, כמו כל אזרח מן השורה.

אבל - מה שכל מנהל בית ספר והצוות שלו עושה, את זה אני יודעת, ואת הישיבה הדמיונית שתוארה לעיל, או אחת שדומה לה מאד, היה צריך לקיים ומייד. להפקת לקחים.