בהפגנה שהתקיימה ביום שני, השתתפו עשרות עיתונאים ערבים שהפגינו מול כלי התקשורת הישראלית והזרה הממוקמים במלון הולדיי אין בחיפה. העיתונאים דרשו מאמצעי התקשורת הישראלית לא לאבד את הכיוון ולגשש באפילה אחרי הקריאות למלחמה, לא להתעלם באופן מוחלט מאחריות בייצור דעת קהל נאורה, מבוססת על מידע חיוני ובין היתר דרשו מכלי התקשורת שידרשו דין וחשבון מכל הצדדים המשתתפים במלחמה נגד לבנון, ושישמיעו את כל הקולות, במיוחד הקולות אשר סותרים את הקונצנזוס, בדרך חופשית, פתוחה ואמיצה.
בין הסיסמאות שנשאו המפגינים: גיוס התקשורת הוא איום אסטרטגי; רוצים את כל המידע לגבי המתרחש בלבנון; אל תעלימו תמונות ההרג והחורבן; קולות המלחמה השתלטו על הטלוויזיה; לא לערוך משפטים אזרחיים בתקשורת הישראלית כנגד כל הקולות אשר מתנגדים למלחמה; התקשורת הישראלית שופטת את ההנהגה הערבית ומסיתה נגדה; לא לעודד הרג וחורבן; לא ללכת שולל אחרי הפרשניות והתוכניות הצבאיות הרשמיות; התקשורת הישראלית הרגה את קול המצפון והשכל.
חנין זועבי, מנכ"ל מרכז אעלאם, התייחסה אל ההפגנה ואמרה: "התקשורת הישראלית סיימה תפקידה העיתונאי ללא הודעה מוקדמת, וללא התנצלות על כך, וללא הסבר לחברה הישראלית, אשר חובתה לשרת אותה, כי היא אינה יכולה כבר למלא תפקידה המקצועי מבלי ליפול לתוך הפח של "הלאומיות".
והלאומיות בהגדרת העיתונות הישראלית, לדבריה של זועבי, הינה בזמן הנוכחי לא רק התעלמות מוחלטת ממה שקורה בלבנון, וכיסוי מוחלט לסכנת האויב והאבידות בצד הישראלי, כי אם העיתונות הישראלית הרחיקה לכת עד מאד, עד אשר התחילה לעודד את "ההליכה עד הסוף", ו"לא להתייחס לשום מניע מלבד המניעים הצבאיים" במאמרים של עורכים ראשיים ולא רק עיתונאים.
העיתונות הישראלית אינה מודעת כי ה"לאומיות" הנ"ל היא הצד האחר ל"בוגדנות" לאומית, בגידה בזכות האזרח לדעת וזכותו לדרוש דין וחשבון מהאחראים, וזכותו לקבל הזדמנות אמיתית לטיפוח דיון נאור, הגיוני ומוסרי. הבגידה הנ"ל היא האיום האמיתי בעתות המלחמה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה