טיפול בדיכאון - בתוך שעתיים

חומר מאלחש יכול לטפל בדיכאון בתוך שעות, כך קובע מחקר חדש.

צוות חוקרים אמריקני גילה כי קטמין (ketamine), תרופה הנמצאת בשימוש בדרך כלל כחומר מרדים, אך נלקחת גם כסם, מקלה על תסמינים של דיכאון.

רוב הטיפולים הקיימים לדיכאון דורשים שבועות או אפילו חודשים עד להקלה על תסמיני הדיכאון. עם זאת, עורכי המחקר הדגישו כי עדיין יש צורך לשנות את הקטמין כדי לבטל את תופעות הלוואי שלו הכוללות הזיות.

המדענים הזריקו ל- 17 חולים מינון נמוך של קטמין, או פלצבו - תמיסת מלח (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה).

המשתתפים סבלו כולם מדיכאון וניסו בממוצע 6 סוגי טיפולים שנכשלו. החוקרים מדדו את רמות הדיכאון דקות, שעות וימים לאחר שהתרופה ניתנה להם. בתוך 110 דקות, מחצית מהמטופלים שקיבלו קטמין הראו ירידה של 50% בתסמינים. ובסוף היום הראשון, 71% הגיבו לתרופה. בשלב זה 29% מחולים אלו, כמעט ולא סבלו מתסמינים כלשהם.

החוקרים גילו גם כי השפעתה של מנה אחת מהתרופה נמשכה לפחות שבוע אצל יותר משליש מהמשתתפים.

מעברים במוח

זהו למעשה הדוח הראשון על תרופה או טיפול שהביאו לתגובה כה ניכרת, מהירה וממושכת למנה אחת של תרופה. ומדובר, לדברי החוקרים, במטופלים שהיו עמידים לטיפולים.

תרופות רבות נגד דיכאון מכוונות לרמות הכימיקלים במוח, כמו הסרוטונין והדופמין, ועם הזמן הצטברות של כימיקלים אלו יכולה להשפיע על מצב רוחו של החולה. אך תהליך זה עשוי להמשך מספר שבועות.

הקטמין הוא בעל השפעה מהירה יותר מאחר שהוא מכוון ללפרוטאין שונה במוח, הנקרא רצפטור NMDA, שהוא, על-פי השערות, משחק תפקיד חיוני בלמידה וזכרון.

החוקרים ציינו כי הקטמין בצורתו הנוכחית לא יתאים לשימוש כתרופה בשל השפעות הלוואי שלו במינונים גבוהים הכוללים הזיות ותחושת אופוריה. עם זאת המחקר ישמש ככלי בעזרתו יבינו החוקרים איזה חלק של הקטמין גורם להשפעות אלו וכך ניתן יהיה לפתח תרופה יעילה יותר.

החוקרים בוחנים גם דרכים שבהן ניתן יהיה להשתמש בקטמין במינונים נמוכים יותר, או עם תרופות החוסמות את השפעותיו על תחושת התפיסה וכך ניתן יהיה להשתמש בו בצורה רפואית.

החוקרים הדגישו כי עדיין נדרשים מחקרים נוספים שיבחנו אם הקטמין יפעל במשך תקופת זמן ממושכת יותר כשיינתן במינונים חוזרים. היתרונות שבתרופה, המשפיעה על המטופל במהירות, יאפשרו למטופלים לחזור לעבודתם במהירות, ויורידו את הסיכויים לגרימת נזק עצמי או התאבדות המתרחשים במהלך נטילת תרופות אחרות לפני שאלו מתחילות להשפיע.