האם שופט ששמע רק צד אחד ייפסל?

הררי מלל ודיו נשפכו בסוגיית פסלות שופטים במערכת המשפט בישראל. עורכי דין רבים משתדלים שלא להיזקק לכלי זה, שכן מחד - אחוזי הפסלות במדינת ישראל שואפים לאפס, ומאידך - שופט שעלתה דרישה לפוסלו עשוי לנקוט בגישה שלילית כלפי אותו בעל דין שביקש לעשות שימוש בטקטיקה זו. המקרה הבא עשוי להמחיש עד כמה פסלות שופט, הגם שלהלכה הינה עדיין מופעלת בעת הצורך, הפכה למעשה לאות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל.

בפני הרכב השופטים נאמן, פינקלשטיין וסעב מבית המשפט המחוזי בחיפה, התברר תיק ובו הואשמו שישה גברים בביצוע עבירות מין חמורות נגד אישה שהתלוננה נגדם. ביום 9.7.06, הוזמנה המתלוננת להעיד בפני בית המשפט, ולפני תחילת העדות קיים בית המשפט דיון בבקשה שהגישה באת-כוח המדינה, כי עדות המתלוננת תיגבה שלא בפני הנאשמים. הדיון בבקשה התקיים בלשכת השופט נאמן, אב בית הדין, בנוכחות חברי ההרכב, באת-כוח המדינה ובאי-כוח המערערים.

לאחר ששמע בית המשפט את טענות באי-כוח בעלי הדין לגבי הבקשה, החליט להתרשם מהמתלוננת כשהיא לבדה, ללא הסניגורים וללא התובעת, חרף התנגדות הסניגורים אשר טענו כי החוק לא מאפשר לבית המשפט לקיים הליך כזה. בית המשפט שוחח עם המתלוננת ביחידות, ולאחר השיחה החליט להיענות לבקשת באת-כוח המדינה, והורה כי עדות המתלוננת תישמע שלא בפני המערערים.

נוכח קיום השיחה ביחידות עם המתלוננת ביקש סנגורו של אחד הנאשמים, עו"ד עמיקם שוחט, מבית המשפט, לפסול עצמו. עו"ד שוחט טען, כי המפגש הראשוני שקיים בית המשפט עם המתלוננת שלא בנוכחות הסנגורים, פגע במראית פני הצדק, וכן פגע פגיעה קשה בזכויות הנאשמים, שכן למתלוננת ניתנה הזדמנות ליצור רושם ראשוני, מבלי שלהם הייתה דרך להתגונן מפני רושם זה. ההרכב דחה את הבקשה לפסלו ועוה"ד ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.

בערעור נטען, כי התיק שמתנהל בפני בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאי מהימנות, ולכן ישנה חשיבות רבה לאמון שייתן בית המשפט בגירסת המערערים, המכחישים את האישומים המיוחסים להם, וטוענים כי ברוב המקרים המיוחסים להם לא היה כל מגע בינם לבין המתלוננת, ובמיעוטם נעשה המגע בהסכמתה המלאה. לפיכך, מתחזק הצורך להבטיח כי לבית המשפט המחוזי לא תהיה דעה קדומה על המערערים או על המתלוננת.

לטענת הסנגורים, האופן בו נעשתה השיחה עם המתלוננת: שלא בנוכחות הנאשמים, לא בנוכחות באי-כוחם ואף מבלי שניתנה להם אפשרות לשמוע את הדברים באופן בלתי-אמצעי, חשף את בית המשפט לראיות חד-צדדיות, לא מאוזנות וסלקטיביות, מעלה חשש שהם הוצגו באופן שלילי ואף שגוי, מבלי שהייתה להם אפשרות להתגונן מפני דברים שאמרה המתלוננת.

באת-כוח המדינה טענה מנגד, כי השאלה העומדת לדיון בערעור היא האם דעתו של בית המשפט המחוזי בעניינם של הנאשמים ננעלה, כך שאין עוד טעם לנהל את המשפט בפניו, ואינה האם ההליך בו נקט בית המשפט כדי להחליט האם להיענות לבקשת באת-כוח המדינה, היה הליך ראוי.

השופטת דורית ביניש מתחה תחילה ביקורת על ההליך שהתבצע בבית המשפט המחוזי. "ייתכן שטוב היה עושה [בית המשפט המחוזי, מ.פ] אילו היה מברר את מצב המתלוננת בדרך אחרת", כתבה השופטת.

עם זאת, קבעה ביניש, כי ההרכב לא ייפסל, שכן לא הוכח חשד ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים מצד השופטים. "על-רקע נסיבותיו של תיק זה, בו ניתנת למערערים הזדמנות מלאה לחקור את המתלוננת וכאמור, לנסות לקעקע את מהימנותה, אין לומר כי אותן דקות ספורות בהן שהתה המתלוננת בפני שלושת שופטי ההרכב... יש בהן כדי לגבש או לנעול את דעת השופטים בשאלות המורכבות המתעוררות בתיק, לרבות בשאלת המהימנות", כתבה ביניש.