בפני השופט יוסף שפירא, מבית המשפט המחוזי בירושלים התבררה תביעה תקדימית ויוצאת דופן. המדובר בתביעה של 13 אנשים אשר עשו מעשה אצילי ותרמו כליה שהושתלה בגופו של קרוב משפחה חולה, אולם, לאחר מעשה הם תבעו מהמדינה ומקופות החולים, תמורה עבור תרומת הכליה.
התורמים טענו, כי הנתרמים היו רשומים, או היו זכאים ועתידים להיות רשומים, ברשימת הממתינים הכלל ארצית, המנוהלת על-ידי המרכז הלאומי להשתלות, אולם עקב המחסור באיברים להשתלה זמן ההמתנה רב, ולכן החליטו התורמים לתרום כליה לקרוביהם.
עוד טענו התורמים, כי המדינה וקופות החולים השונות או מי מהן, בהיותן אמנות על קיומו ואחזקתו של מערך הבריאות במדינת ישראל, התרשלו במילוי תפקידן וחובתן כלפי הנתרמים בכך שלא סיפקו להם איברים להשתלה. ביחס למדינה נשמעה הטענה כי המרכז הלאומי להשתלות התרשל בתפקידו לעודד ולהגביר את המודעות בקרב האוכלוסיה בארץ לתרום איברים.
לטענתם של התורמים, בכך שתרמו כליה חסכו כסף רב למדינה ולקופות החולים שכן משעה שזכו הנתרמים לתרומה אין הנתרמים זקוקים עוד לטיפולי דיאליזה ואינם זכאים עוד לזכויות ולתגמולים שהיו זכאים להם ערב ההשתלה, כאשר שיעור החיסכון השנתי הכולל עומד על סך של 350,000 שקלים לשנה, לכל מושתל.
בא-כוח התובעים, ד"ר שמואל ילניק, אשר כתב עבודת דוקטורט בנושא תרומת אברים בתמורה ואף פרסם ספר בנושא, ניסה באמצעות תביעה זו, להוביל מהלך שיאפשר מתן תמורה עבור תרומת איברים ובכך להביא לשינוי העמדה המשתקפת בהצעת חוק השתלות איברים ,שהוגשה בידי משרד הבריאות, השוללת מכל וכול מתן תמורה עבור תרומת איברים.
בפסק דין מקיף של השופט יוסף שפירא, לאחר שבחן אחת לאחת את טענות התובעים שהתבססו על שורה ארוכה של מערכות חוקים כגון: חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק לתיקון דני הנזיקין האזרחיים, חוק עשיית עושר ולא במשפט, חוק לא תעמוד על דם רעך ועוד, דחה בית המשפט את מרבית טענות התובעים כנגד המדינה.
השופט שפירא ציין, כי מהחובה המוסרית להבטיח קיומו של מערך השתלות תקין ויעיל לא נגזרת חובה חוקית על הנתבעות לספק איברים, כאילו היו אלה מוצר הניתן לרכישה לכל דורש. עוד פסק בית המשפט, כי למרות שתרומת כליה מפחיתה את ההוצאות הרפואיות בגין החולה, אין היא גורמת להתעשרות הקופה הציבורית, אשר מחויבת לשוב ולהפנות את החיסכון האמור לטובת הציבור כולו.
עם זאת קבע השופט ,כי יש לפצות את התורמים בשל הוצאותיהם הישירות שנבעו עקב ההשתלה. השופט שפירא הדגיש, כי "עצם מתן פיצוי בגין ההוצאות הישירות שנגרמו עקב הניתוח עצמו, אינו מפחית מערך התרומה, אשר אין חולק כי בעת נתינתה נעשתה ממניעים אלטרואיסטיים". כמו כן, השופט ביקש לציין כי "תשלום הוצאות לתורמים, אין משמעו מתן תמורה בגין תרומת הכליה. השאלה האם זכאי תורם כליה, גם לתמורה בגין חיסרון האיבר, נותרת פתוחה".
היות שכך, קבע בית המשפט כי מוטלת חובה על קופות החולים, לשפות את התורמים בגין ההוצאות הישירות הנובעות מניתוח ההשתלה (כג': אובדן ימי עבודה, נסיעות וכו'), פיצוי שהועמד על סך 36,000 שקלים עבור כל תורם. בנוסף, הוטל על קופות החולים לשלם לתורמים שכר טירחת עו"ד בסך 10,000 שקלים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה