"בג"צ אינו מתאים לדון בתביעות פיטורים"

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים אליעזר ריבלין, אליקים רובינשטיין ואסתר חיות, קבע (ה', 27.7.06) כי שאדי שרוף, סוהר שפוטר מהשב"ס, לא יוחזר לעבודתו וזאת מאחר וטענות השב"ס כי הוא אינו מתאים לתפקיד וכי המשך העסקתו תגרום לסיכון ביטחוני נמצאו - מוצדקות.

בשולי פסק הדין, חזר השופט רובינשטיין על עמדתו לפיה יש להעביר עתירות בנושאי פיטורין לבית הדין לעבודה או לבית המשפט לעניינים מנהליים, שכן בג"צ מנוע מלברר ראיות ולשמוע עדים - שהינם אלמנטים מרכזיים בעתירות שכאלה.

בעתירה שהתבררה בפני בג"צ, טען שרוף, כי אין לפטרו, מהשב"ס אלא לכל היותר להשעותו מעבודתו עד לבירורם של כתבי אישום שהוגשו נגדו.

מנגד טענו נציגי השב"ס, כי שרוף הואשם בשתי פרשות חמורות ביותר. בשנת 2004 הוגש נגדו כתב אישום, המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והדחה בחקירה. בשנת 2005 נפתחה נגדו חקירה משטרתית בחשד לביצוע עבירות של שוחד, הפרת אמונים, תיווך וסחר בסמים והטרדה מינית.

היות שכך, נטען, כי הפיטורים נעשו כדין מכח פקודת בתי הסוהר הקובעת כי נציב שב"ס רשאי "להשעות, לשחרר או לפטר סוהר", וזאת, בין היתר, אם "הוכח להנחת דעתו שהסוהר... אינו מתאים לתפקידיו מסיבה אחרת".

השופט ריבלין שכתב את פסק הדין המרכזי ציין, כי "פיטוריו של אדם מעבודתו הם, לעיתים, צעד קשה וחמור. אין לנקוט בצעד מסוג זה בקלות ראש". עם זאת קבע השופט, כי "אין לדרוש - והדין אינו דורש - כי רק בהתקיים הרשעה בדין משמעתי או פלילי, תקום עילת פיטורין".

בנסיבות מקרה זה, ולאור חומרת המעשים בהם הואשם הסוהר, קבע השופט כי אין כל דופי בהחלטת השב"ס לפטר את הסוהר.

השופט רובינשטיין הצטרף לעמדתו של ריבלין באשר למקרה זה, אולם, ציין בפסק דינו כי "נושאי פיטוריו של אדם... אינם מתאימים בכלל לבית משפט זה, בסדר הדין בו המקשה לבחון ראיות כהלכתן". רובינשטיין ציין כי המצב הנוכחי ראוי לתיקון וכי מוטב להעביר תביעות ועתירות בנושאים אלה לבית הדין הארצי לעבודה ולבית המשפט לעניינים מנהליים שלהם כלים טובים יותר לבירור מקרים מעין אלה.