בדיקה חדשה תזהה סיכון לקרישי דם

בדיקה חדשה תוכל לסייע לזהות מי מהאנשים שסבלו בעבר מקרישי דם בווריד נמצאים בסיכון להישנות המצב. הגילוי יוכל לסייע לאנשים בסיכון נמוך להמנע מטיפול בחומרים מונעי קרישה, שעלולים לגרום לתופעות לוואי רציניות, ועם זאת לוודא כי חולים בסיכון גבוה הזקוקים לטיפול, אכן יקבלו אותו.

טיפול בחומרים נוגדי קרישה לחולים עם תסחיף פקיקי של הוורידים - הווצרות קרישי דם, בדרך כלל בוורידים העמוקים של הרגליים או הריאות - מורכב ממדלל דם הפרין ואחריהם נוגדי ויטמין K חריפים למשך 3-6 חודשים לפחות.

אך גם עם טיפול זה, שליש מהחולים יסבלו מהשנות קריש בתוך חמש עד שמונה שנים, וכ- 5% מאלו יהיו קטלניים.

במחקר הנוכחי, המדענים קבעו כי על-ידי מדידת ייצור התרומבין - פרוטאין בדם הגורם לקרישה - ניתן לסווג את החולים ב"סיכון גבוה" ו"סיכון נמוך" להישנות תסחיף פקיקי של הוורידים.

הם עקבו אחר 914 חולים שסבלו מתסחיף פקיקי ראשוני של הוורידים - קרישי דם בוורידים - במשך 47 חודשים בממוצע לאחר שהפסיקו את הטיפול בנוגדי ויטמין K. מאה מהם סבלו מקרישי דם פעם נוספת.

ספקות לגבי המחקר

מומחים שהגיבו למחקר אמרו כי המחקר אומנם מסקרן אך העלו ספקות לגבי השיטות שבהן השתמשו החוקרים. לדבריהם, קבוצת החוקרים מוינה העלתה את אחת השאלות החשובות ביותר המתייחסות לטיפול בתסחיף פקיקי של הוורידים ותסחיף של הריאות לטווח הארוך והיא האם בדיקת דם פשוטה יכולה לנבא הישנות לאחר הפסקת נוגדי קרישה. התשובה אמורה להיות 'כן'.

עם זאת, הבעיה היחידה היא כי בדיקת הדם לא בוצעה אלא 13 חודשים לאחר הפסקת הטיפול בחומרים נוגדי קרישה ולא בוצעה בזמן קבלת ההחלטה לגבי המשך הטיפול. למרות זאת, הממצאים חשובים ומעוררי עניין.

מומחים נוספים ציינו כי קיימות כיום בדיקות המנבאות הישנות תסחיף פקיקי בוורידים. לטענתם הממצאים אינם חדשים. קיימת בדיקה אחת שהראתה כי היא מסוגלת לנבא הישנות - בדיקת ה-D-dimer (תרכובת כימית). רמות גבוהות של התרכובת לאחר הפסקת הטיפול בחומרים נוגדי קרישה יכולות לנבא את הישנותם של קרישי הדם.

בדיקת ה- D-dimer זמינה ונמצאת בשימוש כיום על-ידי רופאים רבים כאינדקס לסיכון להישנות תסחיף פקיקי בוורידים.

שיטה פשוטה וזמינה

החוקרים גילו כי בקרב שני שליש מהחולים נראה ייצור נמוך של תרומבין (חומר חלבוני המסייע בקרישת דם) ו-60% ירידה בסיכון לפתח קרישי דם נוספים, בהשוואה לשליש מהחולים עם ייצור גבוה של תרמבין.

בעזרת שיטה מעבדתית פשוטה וזמינה, שפותחה בכדי למדוד את ייצור התרומבין, הצליחו החוקרים לזהות חולים אצלם הסיכון לטווח הארוך להישנות תסחיף פקיקי של הוורידים כמעט ואינו משמעותי.

החוקרים הגיעו למסקנה כי בהתחשב בשיעור השכיחות של דימום חמור או קטלני הקשור לטיפול בחומרים מונעי קרישה, ושיעור המקרים הקטלניים של הישנות תסחיף פקיקי בוורידים, חולים עם ייצור שיא נמוך של תרומבין כמעט בוודאות לא יהנו מטיפול לא מוגדר של חומרים נוגדי קרישה. כתוצאה מכך, בדיקה מקיפה של טרומבופיליה (קרישיות יתר) אינה נחוצה בקבוצה רחבה זו של חולים בסיכון נמוך.