עורך הדין ניסה להטעות; השופט פסק נגד הלקוחה

חקירות נגדיות מפולפלות ומתוחכמות, הכחשה עקבית של טענות הצד שכנגד והשימוש בכל טריק אפשרי לטובת הלקוח, הינם כלים שגרתיים של העוסקים במקצוע עריכת הדין, שמהותו בתחום האפור שבין השקר והאמת. ואולם, גם במקצוע זה ישנם קוים אדומים ברורים שעוה"ד משתדלים שלא לחצות, הן מכוח כללי האתיקה של לשכת עוה"ד החלים עליהם והן מחמת מידת האמון שבתי המשפט נדרשים לתת בהם.

דיון משפטי שגרתי שנערך (9.7.06) בבית משפט השלום בחיפה, טמן בחובו טריק לא שגרתי של עוה"ד, שהצליח לעורר את חמתו של השופט שעם או בלי קשר לכך פסק לבסוף נגד לקוחתו של עורך הדין.

הדיון נערך בבקשתם של דיירי בניין משותף בחיפה, להטיל צו לא תעשה שימנע מדיירת הבנין, להפוך את מקלט הבניין למספרה. יצויין, כי הדיון נערך רק שבוע לפני פרוץ האירועים הביטחוניים בצפון שהפכו את המקלט למצרך חיוני ביותר.

עוה"ד של הדיירת, (ששמו לא מצויין בפסק הדין) הפנה את השופט לספרו של השופט (בדימ.) אליהו וינגורד "צוי מניעה" ובו נאמר לטענת עוה"ד, כי "צו לא תעשה לשעה ניתן רק במקרים נדירים ובהמ"ש יימנע, בדרך כלל מנתינתו".

השופט רמזי חדיד, לא הסתמך על דברי עורך הדין, אלא עיין בספר האמור בעצמו והופתע לגלות בו את ההיפך הגמור. "בית המשפט... מוסמך לתת צו-עשה לשעה במקרה מתאים, ואפילו במעמד צד אחד", נכתב בספר, כאשר הקטע שציטט עוה"ד מתייחס לצו עשה, עליו כותב וינוגרד "ברור שצו-עשה נדיר יותר מצו לא תעשה, ובית המשפט יימנע, בדרך כלל, מנתינתו, על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי צו-עשה לשעה".

השופט חדיד מתח ביקורת חריפה על מעשהו של עורך הדין. "למותר להכביר מילים על ההבדל בין הנטען מפי ב"כ המשיבה לבין האמור בספר אליו הוא מפנה", אומר חדיד ומוסיף, כי "דומה כי על עורך דין, בהיותו OFFICER OF THE COURT, לברור מילותיו ולא לנסות באמצעות הפנייה לא נכונה למקורות להכשיל מלאכתו של בית המשפט בעשיית דין צדק".

השופט לא קובע מפורשות בפסק הדין כי עוה"ד ניסה ביודעין להטעות את בית המשפט ומותיר על כנה את האפשרות שהדבר נבע מחוסר הבנתו של עוה"ד את הכתוב בספר שאליו הפנה.

לגופו של ענין, השופט נענה לבקשה ונתן צו לא תעשה זמני עד לבירור המקרה בפני בית המשפט. בנוסף, חוייבה הדיירת לשלם ליתר הדיירים את הוצאות המשפט בסך 2,000 שקלים.