בג"צ: שוטרת שפוטרה לא תוחזר למשטרה

בג"צ, בהרכב השופטים רובינשטיין, נאור וארבל, דחה (ה', 20.7.06) עתירה של שוטרת ערביה מוסלמית, שעתרה נגד החלטת המשטרה שלא להאריך את שירותה ודרשה להחזירה לשירות. השופטים ציינו את רקעה הייחודי של העותרת ואת היותה אחת השוטרות הבודדות מאזור המשולש במשטרה, אך עם זאת ציינו כי הם דוחים את העתירה וזאת מכיוון שלא נמצאו נימוקים משפטיים להתערב בהחלטת המשטרה, שהתבססה על הרשעת השוטרת בדין משמעתי בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין, ולפיכך נקבע, כי החלטה זו אינה חורגת ממתחם הסבירות.

השוטרת, שירתה במשטרה החל משנת 2000, כאשר בתום חמש שנים, הוחלט שלא להאריך את שירותה. השוטרת עתרה לבג"צ ודרשה כי ההחלטה על אי הארכת שירותה תבוטל והיא תוחזר לשירות, וזאת מאחר ולטענתה ההחלטה ניתנה, תוך הפרתם של כללי מינהל תקין והנוהל הרלוונטי לשחרור.

בין היתר טענה השוטרת, כי ההחלטה לשחררה אינה עולה בקנה אחד עם הישגיה ותפקודה בשנים 2005-2004; וכי המלצת המפקדים שלא להאריך את שירותה התבססה בעיקרה על הערכה תקופתית אחת משנת 2002, שבסמוך לה היתה העותרת עדה לשני פיגועי טרור קשים, במלון פארק ובשוק בנתניה, אשר השפיעו על תפקודה.

עוד טענה השוטרת, כי אין יסוד לטענת המשטרה שיש לה יחסים עכורים עם עמיתיה לעבודה או כי אינה נוהגת כראוי באזרחים, וכי מעדויות שונות של מפקדים ושוטרים עולה תמונה אחרת. בנוסף טענה, כי היא הוטרדה מינית על-ידי אחד ממפקדיה, וכי על-רקע זה הופסק שירותה. לבסוף נטען, כי כתב אישום משמעתי שהוגש נגד השוטרת, המייחס לה שימוש בכוח שלא כדין, הוגש ממניעים זרים.

המשטרה, טענה מנגד, כי תפקודה המקצועי והחברתי הכולל של העותרת במהלך חמש שנות שירותה ירוד ביותר, וזאת חרף הזדמנויות אחדות שניתנו לה לשפר את תפקודה בתפקידים שונים ובמספר תחנות. העותרת התקשתה כנטען לקבל את מרות מפקדיה, והפגינה יכולות מוגבלות ביותר להשתלב בארגון, וכן הפגינה תוקפנות מילולית כלפי אזרחים, עמיתיה לשירות ומפקדים.

בין היתר צויין, כי השוטרת קיבלה דירוגים נמוכים ביותר הן בפרמטרים מקצועיים והן בתחום יחסי אנוש. כך למשל, ציונה בקורס שיטור בסיסי היה 3.5 מתוך 7 ובתחום יחסי האנוש היה ציונה נמוך מ- 3.5 - דבר המהווה עילה לאי הארכת שירות לפי נהלי המשטרה.

בנוסף, ציינה המשטרה, כי השוטרת הורשעה בדין משמעתי בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין, כאשר בעטה בעצור בעת ששכב על הרצפה.

השופט אליקים רובינשטיין שכתב את פסק הדין, קבע כי "לא ראינו עילה משפטית לקבל את משאלתה של העותרת ולהחזירה לשירות". עם זאת ציין השופט כי "אנו מקוים כי העותרת תמצא עיסוק אשר יהלום את כישוריה, ומאחלים לה הצלחה בהמשך דרכה".