השביתה מנעה טיסה; אל-על תפצה חלקית

בית משפט השלום בתל אביב קיבל (יום ה', 20.7.06), באופן חלקי, תביעה שהגישו 17 נוסעים נגד חברת התעופה אל על ונגד חברת הנסיעות 'אופקים' בגין נזקים שנגרמו לתובעים עקב ביטול טיסת אל-על, שנועדה להחזירם ארצה מסנט פטרסבורג ערב יום הכיפורים בשנת 2004, זאת עקב שביתה כללית במשק שאירגנה ההסתדרות הכללית.

עם זאת, לאור העובדה שאל-על נקטה אמצעים סבירים למזער את הנזק, וכן בשל העובדה שהנוסעים לא הצליחו להוכיח את מלוא נזקם, נקבע כי אל-על תפצה את הנוסעים בסך כולל של כ- 6,000 דולר בעוד שאופקים תשלם סך של 3,000 דולר.

הסיפור אירע בחודש ספטמבר 2004. קבוצת נוסעים שרכשה טיול מאורגן לרוסיה, מחברת אופקים, ואשר היתה אמורה לשוב ארצה, נותרה ברוסיה זמן קצר לפני יום כיפור, וזאת בשל העובדה שטיסת אל-על שנקבעה לתאריך 21.9.04 בוטלה בשל שביתה כללית במשק הישראלי, שארגנה ההסתדרות.

עם חזרתם ארצה תבעו הנוסעים, באמצעות עו"ד משה שויג, את חברת אופקים ואת אל-על. לטענתם, אל-על הפרה את החוזה עימם ולא עמדה בהתחייבותה להטיסם מסנט פטרסבורג לישראל. אל-על חזתה, או הייתה צריכה לחזות לטענתם, בעת שהנפיקה את כרטיסי הטיסה, את השביתה הכללית, שהייתה צפויה לפרוץ במשק לאור התרעות ההסתדרות הכללית והייתה צריכה להיערך בהתאם ולקיים את כל טיסותיה המתוכננות מיד עם סיום השביתה".

עוד טענו הנוסעים, כי אל-על ידעה, או הייתה צריכה לדעת, שערב יום הכיפורים חל ב-24 בספטמבר 2004 וכי סביר להניח שבין התובעים מצויים גם כאלו שמכבדים את היום הקדוש וכי חשוב להם להימצא בישראל עם בני משפחותיהם, והשארתם ברוסיה תסב להם עוגמת נפש מרובה.

הנוסעים טענו נגד חברת אופקים, כי הנהלת החברה לא פעלה כראוי להקדמת הטיסה, למרות פניות הנוסעים באמצעות מדריכת הקבוצה, רחל קפלון לקיצור הטיול ולהקדמת טיסתם ארצה, לאור השביתה הצפויה במשק ועקב חששם, כי יישארו ברוסיה ביום כיפור.

אל-על טענה בכתב הגנתה, כי לא ניתן היה לבצע את הטיסה, שנועדה להחזיר את התובעים ארצה, עקב שביתה כללית, שפרצה במשק הישראלי ושבגינה הושבת גם שדה התעופה בישראל. אי-ביצוע החוזה הינו תוצאת נסיבות, שאל-על לא ידעה ולא היה עליה לדעת עליהן בעת כריתת החוזה ואשר לא יכולה הייתה למנען.

כמו כן ציינה אל-על, כי בית המשפט בישראל כבר הכיר בעבר בשביתה כ"כוח עליון", שאינו בשליטתו של המוביל האווירי.

חברת אופקים טענה, כי אי-קיום הטיסה לא היה נתון לאחריותה ולשליטתה. עוד טענה, כי היא נהגה כמצופה ממנה כסוכנת נסיעות סבירה וכי מיד עם היודע דבר השביתה, היא יצרה קשר עם אל-על וביקשה הימנה למצוא פתרונות חלופיים להטסת הנוסעים לארץ.

השופטת אסתר דודקביץ', שדנה בתיק קבעה, כי הטיסה בוטלה כדין, שכן נסיבות של שביתה כללית במשק מהוות נסיבות של סיכול חוזה אשר לא ניתנות לצפייה. אולם, השופטת החליטה כי אין לפטור את אל-על לגמרי מאחריות שכן "בסופו של יום נאלצו התובעים לרכוש כרטיס טיסה חזרה ארצה בחברת תעופה זרה, על-מנת להקטין נזקיהם בנסיבות המיוחדות של היותם אנשים, שאינם עולי ימים, המצויים בארץ זרה, שאינם דוברים את שפתה, וכדי להבטיח שובם ארצה עובר ליום הכיפורים בתוך תחושת חוסר האונים ואי-הוודאות שאפפו אותם ולאור התשובות הלא מספקות, שקיבלו מאל-על באמצעות אופקים".

השופטת מתחה ביקורת, על התנהלותה של אל-על מול הנוסעים. "בנסיבות שנוצרו, ניתן היה לצפות שיאייש נציג של אל-על את דוכן אל-על במוסקבה במשך כל שעות העבודה באותו יום ולא יותיר את מאות הנוסעים הממתינים ללא כל הסבר, הנחיה או פתרון", כתבה דודקביץ'.

לעניין אחריותה של חברת אופקים, נקבע כי החברה אכן פעלה על-מנת למזער את אי-הנוחות שנגרמה לתובעים בעקבות ביטול הטיסה, אך המדריכה מטעמם לא הבהירה כדבעי לתובעים שהם רשומים ברשימת המתנה לטיסות החלופיות, ובכך גרמה להגברת תחושות חוסר האונים וחוסר הוודאות.

היות שכך, קבעה השופטת, כי חברת אופקים תפצה את הנוסעים בסכום כולל של 3,060 דולר וחברת אל-על תפצה את הנוסעים בסכום כולל של 5,936 דולר.