''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
28°
ירושלים 28°
חיפה 28°
באר שבע 29°
אילת 32°
מדורים
שימושי PLUS

רמון: דיינים שהפרו התחייבות יועברו מתפקידם

שר המשפטים אמר כי לא יעשה הנחות לדיינים שהתחייבו לגור במקום שיפוטם * הבטיח לדון בשינוי תקנה זו, שאינה קיימת בבתימ"ש רגילים * וגילה כי 50% מהדיינים מגיעים למקום עבודתם בתחבורה ציבורית וכי מספר הדיינים המתגוררים רחוק ממקום שיפוטם גדול כמעט פי 5 ממספר השופטים המתגוררים רחוק ממקום שיפוטם

עידן יוסף
כ"ב תמוז התשס"ו
t
t

חיים רמון:

"לא יהיו חנינות לגבי העבר, כי בעיניי זו הסגת המשרה בטענה כוזבת, ואני לא רוצה להגיד 'רמייה'. אנשים ויתרו על דיינותם, ואחרים זכו - אינני יכול להגיד: שלא כדין אבל ודאי שלא כצדק. הדבר הזה לא יקום ולא יהיה חד-משמעית"

שר המשפטים אמר כי כל הדיינים בבתי הדין הרבניים שלפני מינוים התחייבו לעבור לגור במקום בו הם דנים חייבים לעבור ולהיות דיינים במקום מושבם או שיחדלו מלהיות דיינים. "לא יכול לשבת דיין על כסאו ולדרוש מהמתדיינים לפניו לקיים התחייבויות, כאשר הוא עצמו איננו מקיים את ההתחייבות", אמר.

דברי חיים רמון נאמרו (יום ב', 17.7.06) במליאת הכנסת בתשובה לשאילתה שהגיש ח"כ חיים אמסלם (שס). אמסלם היקשה מדוע על דיין להתגורר במקום מושבו.

השר רמון אמר כי נושא השאילתא מעלה סוגיה רגישה ולא פשוטה של הבדלים בין מערכת בתי המשפט הרגילה ומערכת בתי הדין הרבניים. שר המשפטים אומר שלא ידוע לו אם נערכה אי פעם חשיבה אחידה ומערכתית-כוללת על הנושא תוך התייחסות לשתי המערכות.

הוא הניח כי הסיבה לכך היתה העובדה שעשרות בשנים הייתה מערכת בתי הדין שייכת למשרד הדתות ושר הדתות הוא זה שעמד בראשה. בניגוד למצב היום בו שר המשפטים הוא יושב הראש של שתי ועדות הבחירה - מה שמחדד את ההבדלים ומנתב אליו את פערי המדיניות.

אין הוראה דומה במערכת השיפוט הרגילה

רמון ציין כי הנושא קושר עצמו גם לסוגיה הכללית של המרחק הראוי שבין מקום המגורים למקום העבודה. "ישנה גישה הטוענת לקביעת כללים מחייבים מראש החלים על הכלל. ישנה גישה אחרת הנותנת את הדגש על המצב בפועל (האם יש פגיעה בעבודה, איחורים וכו') שאז המצב משתנה מאדם לאדם ונובע מחריצותו, אחריותו, בריאותו, גילו וכיוצא בזה - וכל מקרה נבחן לגופו".

הוא הסביר כי לגבי דיינים חל כלל ישן בהחלטות הוועדה לבחירת דיינים, ולפיו חותמים המועמדים ערב מינוים על התחייבות להתגורר באזור הכהונה. "אי קיומה של התחייבות זו מוליד בעיה רצינית הנפרדת לסוגיה העקרונית והיא התופעה של אי קיום התחייבויות ואף השגת מינוי על בסיס התחייבות שלא הייתה כוונה לקיימה. לטעמי, זה לב העניין באשר לצורך בלטפל באלו המפרים את התחייבותם. על נושא זה עמדה גם נציבת תלונות הציבור נגד השופטים", אמר רמון.

רמון הוסיף ואמר כי במערכת בתי המשפט הרגילים אכן אין חותמים על התחייבות שכזו וגם אין הוראה מחייבת בעניין, אולם יחד עם זאת, מקום מגורי המועמדים לשיפוט נכלל במידע שמוגש בפני הוועדה, והיו מקרים שלאור זאת התקיימו בירורים עם מועמדים ואף נבחנה האפשרות של העתקת המגורים. אבל זה לא קרה תמיד.

שר המשפטים גילה כי כאשר התברר לדיינים מסויימים שייאלצו להעתיק את מקום מגוריהם, ויתרו על תפקיד ואמרו: "אנחנו מעדיפים להישאר לגור בבני ברק, בירושלים או בתל אביב, ולא לעבור לבאר-שבע כדי להיות דיינים". לעומת זאת, לדבריו, חבריהם חתמו על התחייבות והם דיינים.

"זה לא דבר פשוט. הם דנים יום יום באנשים אשר מתחייבים. אמרו: 'כן, כן, אנחנו חותמים', ולא קיימו את התחייבותם", אמר והוסיף כי אם תבוטל ההנחיה, היא לא תחול למפרע על אלו שכבר חתמו ולא קיימו התחייבותם. "לא יהיו הנחות לאף אחד: מי שהתחייב - יקיים את התחייבותו. אחרת, הוא יחדל מלהיות דיין".

הוא היה נחרץ ואמר כי "לא יהיו חנינות לגבי העבר, כי בעיניי זו הסגת המשרה בטענה כוזבת, ואני לא רוצה להגיד 'רמייה'. אנשים ויתרו על דיינותם, ואחרים זכו - אינני יכול להגיד: שלא כדין אבל ודאי שלא כצדק. הדבר הזה לא יקום ולא יהיה חד-משמעית".

כמעט פי חמישה ממספר השופטים

שר המשפטים הציג נתונים שקיבל מהנהלת בתי המשפט, ולפיהם כ- 25 שופטים מתוך כ- 550 שופטים (כ- 4.5%) מרוחקים למעלה מ- 70 קילומטרים ממקום עבודתם. הוא הישווה זאת לבתי הדין הרבניים שבהם קרוב ל- 20 שופטים מתוך 90 (למעלה מ- 20% מהדיינים), אינם גרים במקום מגוריהם. "הפער הזה אומר הכל. אני משוכנע שאם רק 4% מקרב הדיינים לא היו גרים במקום דיינותם, הסוגיה לא היתה מתעוררת", אמר רמון.

ח"כ אמסלם היקשה על עצם ההחלטה ה"דרקונית", כלשונו, לחייב רבנים לדור במקום שיפוטם, ואף ציין שמובא בספרות ההלכתית, ש"דיינים רבים בעבר, כשהיו יושבים לדון, היו שמים טלית על ראשם כדי לא לראות מי הנדונים העומדים לפניהם. כלומר, זה שהדיין גר בעיר ואדרבה מכיר את פלוני ואת אלמוני ואת המכובד יותר ואת המכובד פחות זה גריעותא ולא מעליותא מצד ההלכה".

ממשיך במסורת קודמיו, אך מבטיח לשקול

רמון השיב כי המדובר בתקנה ישנה מימי השר לשעבר זבולון המר שלא הוא עצמו תיקן, ומאז ועד היום לא טרח איש, כולל שרי שס שעמדו בראש הוועדה, לתקן את התקנה. "הם חשבו, כנראה, שמבחינה הלכתית ומבחינת הדת - ואני לא מומחה גדול בזה - לא צריך לתקן את זה. מה אני? עפר לרגליהם. רק אני ממשיך במסורת על-ידי קודמיי, שכולם אנשים יודעים תורה ודעת, גדולים ממני... אם הם לא תיקנו, כנראה הם ידעו למה. אני הולך בדרכם, אבל עדיין אני מוכן לשמוע גם טענות אחרות בימים אלה", אמר רמון. הוא הוסיף כי העניין טעון בדיקה וייבדק בוועדה החדשה לבחירת דיינים.

אחת הסיבות לאיחורים - ריחוק מקום המגורים

רמון התייחס לאיחורים לבתי הדין שנגרמים כתוצאה מן הריחוק. "תופעת האיחורים והאי-התייצבות של דיינים היא בעיה לא פשוטה, ואגיד זאת בלשון זהירה. נמסר לי שלקרוב מ- 50% מהדיינים גם אין רישיון נהיגה, כלומר הם מגיעים למקום כהונתם בתחבורה ציבורית. איך אני יודע? ביקשו ממני שאפנה לוועדה שקובעת את שכרם ואת תנאיהם שאדאג למי שאין אחזקת רכב לקצובת נסיעה בתחבורה הציבורית. תתאר לך דיין בתחבורה ציבורית שאמור לצאת מירושלים לא לחיפה אלא לתל אביב. אני, שר, עם רכב צמוד ונהג, מביתי לירושלים עושה זאת כמעט יום ביומו, ועם כל התחבורה בבוקר זה לוקח בין שעה לשעה ורבע. אני מניח שבתחבורה הציבורית, כאשר אתה צריך להגיע מוקדם בבוקר, לוקח לך הרבה יותר. אחת הסיבות לעיכובים נובעת מכך שהדיינים אינם ממלאים אחר התחייבותם".

אמסלם. החלטה דרקוניתצילום: אמסלם. החלטה דרקונית
אמסלם. החלטה דרקונית

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה