בחודשיים האחרונים התנהל קרב מעניין מאחורי הקלעים. שר המשפטים, מאיר שטרית, מיאן לחתום על מינוי בתו של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מיכה לינדנשטראוס, לכהונת רשמת במערכת בתי המשפט, אלא אם יקבל כמה התחייבויות.
החשש שרווח במערכת המשפטית, הוא מפני מינוי משפחתי נוסף. לכן נזהר שטרית במינוי זה - זהירות יתרה, יש לומר, המבוססת על לקחי העבר.
השר שטרית חתם בתחילת אוגוסט על המינוי, רק לאחר שהתברר, כי בתו של לינדנשטראוס, אילונה אריאלי, כבר התפטרה ממקום עבודתה הקודם (כיועצת במחלקה המשפטית של עיריית חיפה) - זמן קצר לאחר שנמסרה לה הודעה לפיה היא נבחרה לתפקיד רשמת, ולאחר שהוכח מעבר לכל ספק, כי היא ראויה לתפקיד ועברה את כל הבחינות לכהונה זו.
גם מינוי זו מותנה לפחות בשני עניינים: שהיא לא תגיש מועמדות לכהונת שופטת, אלא לאחר פרישתו של השופט לינדנשטראוס מכהונת שופט; וכן - שהיא תכהן כרשמת במחוז צפון (ערעורים מוגשים במחוז צפון לבית המשפט המחוזי בנצרת), ולא במחוז חיפה, שם מכהן אביה כנשיא, ואליו מגיעים ערעורים על החלטות כרשמים ושופטים במחוז חיפה.
צעדו של השר שטרית, שבלעדי חתימתו לא ניתן למנות רשם, לא היה תרגיל מנהיגות, אלא ניסיון למנוע מצב, שבו בנים (ובנות) של שופטים ובכירים אחרים, מתמנים לתפקידי שיפוט, ללא הבטחת הריחוק המתחייב.
הדוגמא הרעה הצורמת ביותר - הקיימת במערכת המשפט - הוא מינויה, ולאחר מכן קידומה, של אלישבע ברק לכהונת שופטת בבית הדין האזורי לעבודה, ולאחר מכן קידומה לכהונת שופטת בית הדין הארצי לעבודה. בנושא זה לא ניתן עתה לעשות הרבה, מלבד להצביע שוב ושוב על המינוי הפגום.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה