בשיאו של מחנה הנופש שארגנו אנשי 'לב מלכה' בנתניה, עבור ילדים חולי סרטן, התקבלה שיחת טלפון מרגשת, הרב אליהו שמואל שמרלר, זקן ראשי הישיבות החסידיות בארץ, היה מעבר לקו. הוא ביקש שהילדים לא יתאמצו להגיע למעונו על-מנת להתברך מפיו, והטריח את עצמו לאכסנייתם ברגליו, חרף גילו המופלג.
הכול כבר היה מתוכנן לפרטי-פרטים. ארגון 'לב מלכה' מקיים, בפעם המי-יודע-כמה, מחנה נופש עבור ילדים חולי סרטן, על-מנת שאלו יוכלו לזהות שביבים של אור בחושך הגדול. הפעם, בנתניה.
גולת הכותרת, הרוחנית, של המחנה שנמשך חמישה הימים, אמורה היתה להיות ביקור מיוחד במעונו של הרב אליהו שמואל שמרלר, ראש ישיבת צאנז וזקן ראשי הישיבות החסידיות בארץ. המחנה יצא לדרכו, כמתוכנן. הילדים והמתנדבים עלו על האוטובוסים ועברו מאטרקציה לאטרקציה, כאשר הכול "מתקתק" על-פי התוכנייה.
ואז התקבל הטלפון המיוחד מלשכתו של זקן ראשי הישיבות החסידיות. הרב שמרלר ביקש להודיע, באצילותו ובדאגתו, כי הוא איננו "מסוגל" להטריח את הילדים החולים לבוא עד ביתו, וכי הוא חפץ להגיע ברגליו, חרף גילו המופלג, למלון שבו הם מתאכסנים. "היינו נבוכים", מספר הרב אהרן אברמן, יו"ר לב מלכה. "אבל לא היתה לנו ברירה. זה מה שה'ראש-ישיבה' רוצה".
היה זה בסוף יום מתיש ורווי פעילות. הילדים שבו למלון, כאשר אינם משערים מה מצפה להם. הם התבקשו להתכנס בחדר האוכל של המלון. חשמל של התרגשות עמד באוויר בשעה שנכנס הרב הישיש. הילדים נעמדו על רגליהם לכבודה של תורה, למעט אלו שאינם יכולים לעמוד על רגליהם מפאת חוליים.
כשהתיישב הרב במקומו, התיישבו כולם ביראת כבוד מהדרת פניו. או אז האציל מברכתו על הילדים, בברכת רפואה שלימה ו"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". בהמשך נכנס ראש הישיבה לחדר צדדי, בו קיבל ילד אחר ילד ביחידות, כשהוא מתעניין ברגישות במצבו הגופני והנפשי, והילדים שופכים את ליבם בפניו.
הרב חילק לילדים פאקלע'ך (שקית ממתקים) וספרי תהילים עם הקדשה אישית מיוחדת לכל ילד, בהסבירו להם את חשיבות אמירת התהלים בכלל, ובעת צרה בפרט. הילדים התרגשו עד דמעות מההבנה לסבלם.
כשיצא ראש הישיבה מחדרו ניגש בעיניים דומעות ליו"ר הארגון, הרב אהרון לייב אברמן, ולחש לו: "כשאני רואה את הילדים האלו, אני מקנא בזכויותיכם בעולם הבא, על הטיפול המסור בהם לאורך כל הדרך. במקרה זה זוהי מצווה וזה אף בבחינת 'קנאת סופרים תרבה חכמה', כיוון שילדים אלו נשכחים הם מהלב".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה