כתב הגנה: אז איך אתה ישן בלילה הזמר אריק איינשטיין, איך אתה נרדם

הזמר אריק איינשטיין התנתק מ"הבלי העולם הזה", סירב לטפל בענייניו - גם הכספיים, מתנהג עתה בכפיות טובה כנגד מיטיביו, ופוגע בהם בתביעה חסרת שחר. דברים ברוח אלה טוענים הנתבעים - מיכאל ורות תפוח, וחברת המון הפקות בע"מ, בכתב הגנה שהגישו איינשטיין וזוגתו אליהו, לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בתביעה שהגישו איינשטיין וזוגתו, הם דורשים כספים נוספים כתמורה עבור ביצועיו ושיריו. מון הפקות בע"מ ובעליה שימשו אמרגניו של איינשטיין במשך 24 שנים.

כתב ההגנה הוגש באמצעות עורכי הדין אלי זהר, מיכל מני-מידן ואיתי זהר. הוא מחזיק 55 עמודים, החושפים, לגישתם של הנתבעים, את התנהגותו המוזרה של איינשטיין, את טובות ההנאה שקיבל במשך השנים, את התמורה הנאותה שקיבל בשנים 1993-1999 (4 מיליון ש"ח), שהם כ-45 אלף ש"ח לחודש.

כתב ההגנה, הם טוענים, נכתב בלב כבד וביד רועדת. "במשך חצי יובל שנים הם טיפלו באיינשטיין ובזוגתו, בחברות, באחריות ותוך מחוייבות הדדית. הכל נעשה מתוך אהבה ומסירות, ומתוך הערכה רבה לכשרונו. התובעים והנתבעים הטיבו להכיר זה את זה, וגם אם לא תמיד הסכימו ביניהם, השכילו לבנות יחד קריירה ארוכה ומפוארת. יחד עסקו ביצירה אמנותית שהניבה גם תמורה כספית נאה, יחד עמדו, כחומה בצורה מול צבא הסקרנים, שאיים דרך קבע לפלוש לפרטיותו של אריק איינשטיין.

והם ממשיכים:

"כמו לכל אחד ואחד מאתנו, גם לאריק איינשטיין, הזמר והיוצר הרגיש והמצליח, יתרונות וחסרונות אנושיים. מתוקף עבודתם המשותפת, לקחו על עצמם הנתבעים לנצור את כל סודותיו ואת התנהלות חייו, ולשווק רק את אמנותו הייחודית והעשירה. הם עשו כל שיכלו ונדרשו, ועמדו על המשמר כדי לחסוך ממנו את מצוקות היום-יום ולהקל ככל יכולתם על ימים קשים ומשברים.

"כל אשר לחמו למענו, לשמור מעיני הקהל, הם נאלצים לחשוף היום, כי לא אפשרו להם דרך אחרת. כתב התביעה הקשה אשר הוגש כנגדם, אינו מותר מקום לאצילות נפש. מתוך הצורך להגן על שמם הטוב, על עתידם האישי והמקצועי, על בני זוגם וילדיהם, הם נאלצים לפרוש בכתב ההגנה הזה, את האמת כולה, גם דברים שביקשו לנצור.

"גם כיום, בצאתם למאבק, עדיין סבורים הנתבעים כי לא אריק הוא אשר מוביל את הקרב הזה. כשם שאריק שם אמונו המלא בנתבעים במשך 24 שנים, כך הוא שם כעת את מבטחו באנשים אחרים, ובראשם סימה – זוגתו. ואולם, לרוע המזל, גוררים אותו האנשים האלה לקרב קשה – לשדה זרוע רפש, שהוא אינו מכיר".

פרק המבוא בכתב ההגנה הארוך, מובא, כאמור, כעמדת הנתבעים - המבקשים עתה להגן על עצמם. ואולם, הוא חושף את מערכת היחסים הסבוכה והמיוחדת, בין אריק איינשטיין, לבין אנשי חברת ההפקות, ובעצם את יחסו של איינשטיין לזולת. מבחינת תוכנו, מהווה כתב הגנה זה מסמך מעניין, המאפשר הצצה אל מאחורי הקלעים. להלן חלק מהמבוא, בשלמותו (ציטוט):

5) עניינו של כתב התביעה נשוא כתב הגנה זה, השמצה בוטה, חסרת כל בסיס עובדתי משפטי או מוסרי, רווית בדותות וכזבים, אשר מוטחים, בעזות מצח, נגד מי ששירתו את אריק איינשטיין, במסירות ובנאמנות שאין שניה להן במחוזותינו, לאורך 24 שנים.

6) כתב התביעה מצייר אמן, אשר נעשק ונגזל על-ידי מנהליו האישיים - אלה, ששלטו על חשבון הבנק שלו, וסיפקו לו דמי כיס בגובה של 500 ש"ח לשבוע. אלה אשר החתימו אותו על ניירות, ולא השאירו עותקים בידיו, אלה שלא סיפקו לו כל מידע, החזקים שניצלו את החלש.

7) ואולם –

- כתב התביעה אינו חושף את סכומי הכסף הנכבדים שנכנסו לחשבונו של איינשטיין, משך השנים, ואת החסכונות והנכסים שאגר לארכן; משנת 1993 ועד למחצית 1999, עמדו הכנסותיו של איינשטיין עפ"י הדוחות האישיים שהגיש למס הכנסה, על כ- 4 מליון ש"ח, סכום שהופקד בחשבון הבנק שלו ושל התובעת.
כ- 4 מליון ש"ח לשבע שנים, שהם, בממוצע, מעל 45,000 ש"ח בחודש;

- כתב התביעה אינו חושף את העובדה, שלאורך השנים, קיבל איינשטיין דיווחים שוטפים, ואשר הוא בחר לעיין או שלא לעיין בהם על-פי רצונו ומצב רוחו;

- כתב התביעה אינו חושף את הדוחות הכתובים שסיפקו הנתבעים לתובע, ואשר נמצאו מקופלים, כסמרטוטים משומשים, על רצפת אולפן ההקלטות, לאחר צאתו של איינשטיין משם;

- כתב התביעה אינו חושף את העובדה, שלאורך השנים, היתה לאיינשטיין גישה ישירה לבנק, הוא היה הנמען היחיד לצורך קבלת דואר ודיווחים מן הבנק (הנתבע 4). כך, כל הדיווחים אשר שלח הבנק, לאורך כל השנים, נשלחו לאיינשטיין ולא למי מהנתבעים;

- כתב התביעה אינו חושף את העובדה, לפיה, כשרצו איינשטיין וזוגתו, הם ידעו, ידוע היטב, "להתעסק" בעניינים כספיים, וכי מיום שסימה הצטרפה כבעלים לחשבון, והטיפול בהוצאות ובחשבון הבנק עבר לידיה, היא משכה כספים (רבים) מן הבנק (באמצעות פנקסי שיקים וכרטיס אשראי שהיה ברשותם), וכי נוהג "דמי הכיס" השבועיים שהנהיג אריק קודם לכן, נבע רק מחוסר רצונו להגיע לבנק או לכספומט, ומחוסר רצונה של זוגתו לטפל בענייניו, כל זמן שעבדה, והיא העדיפה לנהל את הוצאות הבית דרך חשבון הבנק שלה;

- כתב התביעה אינו חושף את העובדה כי איינשטיין השתתף, מעת לעת, במשאים ומתנים הקשורים בפעילותו העסקית, וחתם בעצמו על הסכמים;

- כתב התביעה אינו חושף את הביקורות החשבונאיות שערכו התובעים (באמצעות שלושה בודקים שונים, ובהם רואה חשבון, שמינתה זוגתו של איינשטיין), לגבי ניהול ענייניו הכספיים. ביקורות, אשר במהלכן, העבירו, הנתבעים, פעם אחר פעם, לבקשת התובעים, כל מידע וכל חומר שנתבקשו להעביר. מעולם לא סירבו הנתבעים למסור לידי התובעים כל חשבון וכל מידע;

- כתב התביעה אינו חושף את העובדה המהותית, לפיה הביקורות האמורות לא מצאו - לא גניבה, ולא גזילה, ולא רמיה, ולא ראשית ראשיתם של כל אלה.

- כתב התביעה אינו חושף את העובדה, כי בין איינשטיין לבין מנהליו האישיים נכרת הסכם בכתב, בו נקבע שיעור העמלה אשר יקבלו בגין שירותיהם. עמלה, שהיא סבירה ואף מקובלת, ביחסים שבין אמן לבין מנהל אישי, והיא אף הופחתה, במהלך השנים, במהלכים חד צדדים יזומים על-ידי הנתבעים, מתוך חברות, הערכה ודאגה לעתידו, נוכח העובדה, שאיינשטיין בחר להפחית עוד יותר את פעילותו עם השנים;

- כתב התביעה אינו חושף את מבנה אישיותו המסובך של איינשטיין, את דכאונותיו הרבים, את אהבתו "להיות בבית", ואת הקושי בהוצאתו משם, את עיקשותו ואת סירוביו, משך כל השנים, לבצע פעולות אשר הן שגרת יומו של כל אמן מצליח (הופעות בפני קהל, השתתפות בתכניות טלוויזיה, השתתפות בפרסומות, מבצעי קידום מכירות וכד'). כך, גם אינו חושף כתב התביעה את הסלידה המפורשת אשר הביע איינשטיין כלפי אמנים, אשר עושים לביתם בפעולות כאלה של שיווק עצמי;

- כתב התביעה אינו חושף את הקושי העצום שהיה מנת חלקם של מנהליו האישיים של איינשטיין (הנתבעים) בעת ביצוע מלאכת הניהול האישי, מלאכה אותה ביצעו מתוך התחשבות והערכה, תוך שהם מכבדים את רצונו של אריק "להסתפק במועט", מחד, ומנסים למצוא עוד ועוד פרויקטים מניבי הכנסה, אשר איינשטיין לא יפסול על הסף - מאידך;

- כתב התביעה אינו חושף את חסרון הכיס וההפסדים, כך ממש, אשר נגרמו לנתבעים בגין סרובו העיקש של איינשטיין מלהופיע ולבצע פעולות "מסחריות" כנ"ל ובגין התנהגותו לאורך השנים;

גם הנתבעים היו שמחים לו היה אריק איש אמיד יותר, ומשך כל השנים הם לא חסכו כל מאמץ לעשות זאת בעבורו, ולכן תמוהה ומקוממת עוד יותר העובדה, כי הוא מפנה כעת אצבע מאשימה דווקא כלפיהם, בבקשו לעצמו או לזוגתו יותר כסף.
- כתב התביעה אינו חושף את הטיפול המסור, אשר סיפקו מיכאל ורותי תפוח לאריק איינשטיין ולזוגתו, לאורך חצי יובל שנים, ואשר חרג, בהרבה, הן מבחינת ההיקף והן מבחינת האופי, מ"ניהול אישי";

8) בכתב ההגנה יחשפו הנתבעים, את כל אותן עובדות, אשר התובעים נמנעו מלחשוף בכתב תביעתם. עובדות יצוקות בסלע, שיעידו על המסירות והנאמנות בהם טופל אריק לאורך השנים, על תרומתם הרבה להצלחתו, ועל כל מה שעשו על-מנת לאפשר לו לחיות ברמת חיים גבוהה, גם בתוך המסגרת המצומצמת בתוכה בחר לפעול. ואם יש כעת לאריק או לזוגתו טענות באשר לרמת הכנסותיהם במהלך השנים – הרי שלא הנתבעים הם הכתובת לטענותיהם אלו.

9) ייאמר כבר עתה, התביעה הינה תביעת סרק, רווית השמצות, עיוותים, ובעיקר שקרים בוטים, בבחינת רפש, המוטח על-ידי אמן בכיר אך מסוגר, השרוי תדיר בדכאונות (המטופלים על-ידו באופן שאינו מעודד עשיה), ועל ידי זוגתו, בפני כל אלה שבזכותם הפך אמן נערץ על הקהל, "סגפן", "מסתפק במועט", כמעט קדוש. ועם קדושים – קשה להילחם. זאת, במיוחד, ככל ששדה הקרב הוא המדיה.

10) אריק איינשטיין הינו, ללא ספק, מבכירי הזמרים בארץ, ומהנערצים שבהם.

11) כזה היה כבר בשנת 1976, עת פגש לראשונה את נתבע 1. פרסומו בא לאחר מספר סרטים שהופקו בראשית שנות ה- 70 ("מציצים", "שבלול"), ואשר שיריהם נכללו בתקליטים מצליחים, לאחר תוכניות "לול", אשר שודרו בטלוויזיה, לאחר "סאלח שבתי", "גשר הירקון", "החלונות הגבוהים", ועוד אלבומים מפורסמים, אשר הינם (והיו אף אז) נכסי צאן ברזל של הזמר העברי.

12) עם זאת, דווקא באותה תקופה, היה שרוי איינשטיין בחובות כספיים כבדים, אשר נצברו בגין הסתבכויות שנגרמו עקב ניהול כושל של ההפקות, אשר נמנו לעיל.

כך, כשמכל ההפקות האמורות לא נותרה אגורה שחוקה בכיסו של האמן המפורסם, וכאשר על-גבו רובצים חובות כבדים, הלך התובע (ברגל...) אל מיכאל תפוח, הנתבע 1, וביקש חבל הצלה.
13. חבל ההצלה ניתן לו לאלתר. כך החל להירקם, בשנת 1976, הקשר של איינשטיין עם מנהלו האישי, מיכאל תפוח, הנתבע 1, לאחר מכן גם עם רעייתו רותי, הנתבעת 2, ומאוחר יותר, עמם - באמצעות המון הפקות, הנתבעת 3 [בנק דיסקונט, י.י.].

14) לכתחילה, בא הדבר לידי ביטוי במימון צרכי מחייתו ומחיית רעייתו הראשונה (וילדותיהם), בסיוע בחיסול חובותיו הכספיים, בתימרוצו להופיע בפני קהל באולמות גדולים ובמופעים יוקרתיים, ובהמשך – הפך המנהל האישי לצינור שהעביר אור, אויר וחום, ולא פחות מזה, כסף - לאיינשטיין, אשר ביקש להישאר מחוץ ל"גועל נפש הזה", באומרו: "שימו לי(כסף) בכיס, שלא ארגיש". כך, נהג אריק לקבל, לבקשתו, כסף מזומן, מדי שבוע, מתוך כלל הכנסותיו שהופקדו בחשבון הבנק האישי שלו.

15) ואכן, הנתבעים שירתו את איינשטיין משך 24 שנים, בכשרון, במסירות ובנאמנות יוצאי דופן (על כך יעידו, בבוא הזמן, אמנים בולטים), והקדישו את מיטב זמנם בעשייה למענו (לעתים אף יותר משהקדישו בעשיה למענם), בנהלם, לבקשתו, לא רק את ענייניו האמנותיים, אלא גם את חייו ואת חיי משפחתו, 24 שעות ביממה, כך ממש, בלי לקבל בגין כך תמורה כלשהי.

16) מלאכת הניהול האישי של אריק איינשטיין, כפי שבאה לידי ביטוי לאורך השנים, היתה מלאכה קשה וסיזיפית מאין כמוה. הקושי הרב בביצועה נבע ממבנה האישיות של איינשטיין ומן הכבלים הפנימיים בהם הוא כבול.

17) בנוסף על מבנה אישיות מסובך (ואולי בגינו), לא ניחן אריק איינשטיין בעודף יוזמה ורצון לעשיה (אם לנקוט לשון המעטה). כפי שהעיד על עצמו, הוא "אוהב להיות בבית" עם "אותם ההרגלים". כך, נדרשו השקעת אנרגיות רבות, משאבים ויצירתיות מיוחדת, על-מנת להקימו מרבצו ולגרום לו לעשות.

18) פרק נפרד בכתב ההגנה ייועד לשם הבנת מלאכתו של מנהל אישי של אמן, ולשם הבנת המלאכה אשר היתה מוטלת על כתפי הנתבעים, כמנהלים האישיים של אריק איינשטיין.

19) כך, תיסקר בכתב ההגנה, הפעילות המבורכת, אשר פעלו הנתבעים, למען הצלחתו של אריק איינשטיין, ובתוך כך, הנסיונות החוזרים ונשנים, לשכנעו להופיע בפני קהל (הואיל ומבחינת האמנים, מדובר במקור הכנסה משמעותי, גם באופן ישיר וגם כמכשיר לשיווק תקליטיהם). נסיונות אלו, כמו גם הנסיונות לגרום לו לשווק את תקליטיו באופנים נוספים, נתקלו בהתנגדות נחרצת של איינשטיין.

20) זאת יש להבין, רמת ההכנסות שיש לאמן, היא בסופו של דבר פועל יוצא של נכונותו לעבוד. מנהלו האישי יכול לחתום עבורו על עסקות, לשכור עבורו אולפן הקלטות ולשכור בעבורו נגנים. אולם, איש, אף לא המנהל האישי, אינו יכול להכריח את האמן לשיר, אינו יכול לגרום לו להופיע בפני קהל, או להתייחס לעבודתו כאל עסק כלכלי.

21) איינשטיין – לא רק שסירב, בעקשנות לכל אלה, הוא אף הביע זלזול כלפי אמנים, אשר מתעסקים ב"הבלי העולם הזה", מרבים, למשל, להופיע בפני ועדי עובדים, בתכניות בידור בטלוויזיה, או משתתפים בפרסומות, ואשר ידיהם מלאות כך, בעשיה לביתם.

22) זאת ועוד, איינשטיין נכנס, למן ההתחלה, לתפקיד של האמן המנותק מ"הבלי העולם הזה", אשר אינו יודע, או שקשה לו, לבצע פעולות, שהן בסיסיות בשגרת יומו של כל בגיר (שאינו חוסה) – פעולות כמו כתיבת שיק, משיכת כסף בכספומט, התנהלות מול חשבון הבנק האישי שלו, חיפוש דירה, ביצוע שיפוץ בדירה, וכד'. גם זוגתו סימה, לא הפגינה רצון (אם לנקוט לשון המעטה) להתעסק בכל אלה באותם הימים, והעדיפה להשאיר זאת לנתבעים.
לכן, ביקש איינשטיין מרותי ומיכאל תפוח, לבצע עבורו גם את כל אותן הפעולות, ועוד רבות ומגוונות מאלה, אשר לגבי חלקן לא נרחיב את הדיבור בכתב זה, מפאת שמירה על צנעתו של איינשטיין.

23) גם עשיית התקליטים לא היתה נטולת קשיים, פזרנות וחוסר מיקוד לרוב. זאת, הואיל ומעבר להיותו זמר פורה ומצליח, אשר בעשיית תקליטיו גלומה תמורה כלכלית, נהג אריק להתייחס אל העשיה הזאת כאל לא יותר מאשר הדרך המועדפת עליו "להעסיק את עצמו", כפי שהוא הגדיר זאת.

כך, נתגלעו בין איינשטיין לבין מיכאל מחלוקות באשר לקצב ההוצאה של תקליטיו, באשר לקצב הקלטות השירים, באשר לבחירת השירים שיש להוציא לרדיו, וכיוצא באלה מחלוקות, אשר, על-פי "מבחן התוצאה" הסתבר (בדרך כלל, די מיידית), כי מקום שאיינשטיין התעקש (וזה קרה לרוב), עלתה התעקשותו באי הצלחה ראויה ובגרימת הפסדים.

24) לאור כל אלה, תובן התרומה האדירה של מיכאל תפוח, ביחד עם רותי ועם המון הפקות, בייצוגו של אריק איינשטיין, בהצליחם - חרף הנסיבות הבלתי אפשריות שבהן הם פעלו באותם הימים (אשר כללו העדר שיתוף פעולה מצד האמן, מצבי רוח קשים, תלותיות, עקשנות, חוסר מוטיבציה וחוסר רצון לעשיה) – להפוך את "אריק איינשטיין" למותג, לשם דבר, לתעשיה שלמה ומצליחה, למי שיכול להעניק לעצמו ולמשפחתו רמת חיים גבוהה, חרף אהבתו להיות בבית.
רק בזכות מנהלים אישיים מוכשרים, מסורים ואוהבים כמיכאל ורותי תפוח, יכול היה אריק איינשטיין למצות את כשרונו ומגבלותיו בעת ובעונה אחת, ולשרוד, מבלי שייפגעו המוניטין שלו ורמת החיים שלו ושל משפחתו.

25) באופן פרדוקסלי, ובניגוד מוחלט למה שמציג כתב התביעה, הנפגעים הגדולים, כלכלית, מקצועית ואישית מהאופן המצומצם שבו בחר איינשטיין לנהל את חייו ואמנותו באותו הזמן, ומסירובו להגדיל את נפח הפעילות שלו ולגוון את אופיה, הם דווקא הנתבעים. שהרי, רמת השתכרותם מהעבודה איתו, היתה מותנית, באופן ישיר, בכמות העבודה שהוא עובד, ובהיקף ההכנסות הנובע ממנה.

כך, באופן טבעי, דווקא המנהלים האישיים, הנתבעים, הם אשר אמורים להלין על האמן, ולא ההיפך, גם אריק וגם הם היו יכולים להיות כיום מהעשירים בתחומם, לו רק היה אריק נענה יותר להצעותיהם הרבות והיה פחות מסובך בתוך עצמו.

26) אריק איינשטיין יודע (וזאת יובהר בחקירתו בבית המשפט), כי, במשך השנים הוא נהנה מהכנסות גבוהות, וחי ברמת חיים נאותה, בוודאי באופן יחסי לכמות העבודה שהשקיע.
למרות מסך העשן והבלבול שיוצרת כעת סימה, אריק איינשטיין יודע, שאיש לא גזל אותו, ולא גנב ממנו דבר.

27) הבעיה מתעוררת, כש"הילד" "מתחיל להזדקן". איינשטיין, כבר בן למעלה מששים ושלוש, האשה שאיתו (התובעת 2) מבינה, שאלמלא הסלידה (האמיתית או הלכאורית) של בן-זוגה מ"הבלי העולם הזה", אלמלא השהיה המרובה שלו בבית, אלמלא אישיותו המסובכת, ובמיוחד, אלמלא התעקשותו לא להקשיב לאלה שאת שירותיהם שכר, היה לה היום יותר כסף.

28) ואיינשטיין – הוא יודע, כי אלמלא מגבלותיו האישיותיות (אשר עוד ידובר אודותיהן בכתב ההגנה ובמהלך המשפט), ואלמלא התעקשותו, היה לו כל הפוטנציאל שבעולם, להיות היום מעשירי האמנים בישראל.

כך כתב בכשרון רב, הוא עצמו לזוגתו, בשיר "הבושה":

"אם לא הייתי מתבייש
הייתי מודה שפשוט לא הבנתי
וככה הלך החלום
יכולתי ללכת בדרך טובה
אבל התעצלתי ואת עצובה.

אם לא הייתי מתבייש
הייתי מודה שטעיתי בדרך
יכולתי לרוץ כמו גדול
יכולתי ללכת בדרך שונה
אבל התעקשתי ואת לא עונה.

אוי הבושה הבושה
את אוכלת אותי בלי בושה
אני משתדל וישר מתקפל
מתקפל בפינה וחוזר אל הצל
הבושה, הבושה" (הדגשות הוספו)

29) והיא רוצה היום יותר כסף, ולשם השגתו היא גורמת לאריק לעבוד יותר, להסכים לעשות מה שסרב בתוקף לעשות עד כה. לשם השגתו, היא גם "יורה לכל הכיוונים", מנסה את מזלה בכל מקום, שבו ניתן לבסס טיעון לכאורי של חבות כספית לאיינשטיין. כך, פנתה לאחרונה התובעת לגופים ומוסדות שונים, ובהם אקו"ם, תקליטי NMC ובנק דיסקונט, והציגה בפניהם דרישות לסכומים אדירים, ללא כל תימוכין ובסיס, מתוך כוונה "לקבל משהו", או כפי שהיא מטיבה להגדיר זאת: "כי הוא אריק איינשטיין".

30) תביעה זו, הינה "יריה" מסוג זה. ולכן, התביעה מבולבלת, מגומגמת, מלאה בסתירות פנימיות, ועל פניה – חסרת כל בסיס. את זאת יודעים התובעים היטב.

31) זו, כנראה, הסיבה בגינה הוגש כתב תביעה זה, ללא שקדם לו מכתב דרישה כלשהו, ללא שניתנה לאיש ההזדמנות להתוודע לעובדה הבסיסית, והיא, כי הנתבעים מעולם לא סרבו להציג בפני התובע חשבונות, הנוגעים לפעילותם הקשורה בו.

ההיפך הוא הנכון, התובעים כבר חשפו את כל הנתונים בפני בודקי חשבונות, אשר שכרו התובעים לשם כך, וביקורתם לא העלתה לא גניבה, ולא הסתרה, ולא רמיה, ולא מעילה ולא ראשית ראשיתם של אלה. אולם, הואיל ו"שדה הקרב" הוא במדיה, ומבחינה זו "הנייר סובל הכל", אין לכך זכר בכתב התביעה.

ויעידו על כך, כ"אלף עדים", עשרות המסמכים המתעדים את שלל ההתכתבויות שהתנהלו עם נציגיו של איינשטיין בשלוש השנים האחרונות, כולל המסמכים ומצב ההתחשבנות, שנבדקו ואושרו על-ידם, או שהועברו לעיונם על-פי בקשתם- ויותר מפעם אחת.

32) יתרה מזו, למרות שבידי הנתבעים טענות סף טובות, מדוע על התביעה להידחות ו/או להימחק על הסף, בשל העדר עילה, ובשל היותה טרדנית וקנטרנית, מיושנת, וכו', הרי, כפי שהנתבעים מעולם לא סירבו לעריכת בדיקה מקיפה של הנושא, כך הם מציעים, אף עתה, מתוך אמונה מוחלטת בצדקתם, כי ימונה מבקר מטעם בית המשפט הנכבד, אשר יקבל לידיו מידי הנתבעים, לפי דרישתו, כל מסמך שיבקש לעיין בו, ואשר יוסמך על-ידי בית המשפט לבדוק את כל המסמכים, על מנת שניתן יהיה להכריע, בהליך מהיר, בשאלה אם הנתבעים גזלו דבר מהתובעים, או שמא, התובע הוא אשר חייב לנתבעים כספים.

33) אין לנתבעים ספק, כי לכשייחקר התובע 1 על דוכן העדים, האמת תצא לאור (ואם הוא לא יעיד מטעמו, הם יבקשו לזמנו לעדות). חבל להם, על כי התובעים (ובעיקר התובעת 2) גררו אותם (ואף את עצמם) למצב בו נאלצים הנתבעים לחשוף ולשטוח בכתב הגנה זה, את אשר השתדלו, בכל כוחם, להסתיר לאורך השנים מציבור המעריצים והאוהבים של התובע. במובן זה, לא קלה היתה דרכם של הנתבעים.

34) כך, בתמצית:

- "אריק איינשטיין" הזמר – הינו זמר גדול.

- לעומת זאת, "אריק (אריה) איינשטיין", התובע – הינו כפוי טובה גדול, כבול במצוקותיו האישיות - הפנימיות, אשר גרמו לו לבקש מהנתבעים להיות, בנוסף למנהליו האישיים, גם "האומנת" שלו, והכספומט שלו, והשליח שלו, והמטפל שלו, ומחפש הדירות שלו, והאח שלו, והאם שלו, והכל – ללא קבלת כל תמורה שהיא (!)

- ואשתו של התובע – היא כפוית טובה לא פחות, הואיל והיא אשר, למיטב הידיעה, גררה את התובע להגיש את התביעה האמורה, בידיעה שהיא משוללת יסוד. היא הרי "אותו מסחררת", בשלל ההשמצות והבדותות שהם עניינם של כתב תביעה זה, והתובע, כאמור, נגרר.

- והנתבעים – הם הניזוקים הגדולים. זאת, הואיל וגם לכשיצא צדקם לאור בתביעה זו (ובתביעה שהם מתכוונים להגיש כנגד התובעים), דמם כבר נשפך בחוצות, ובשוק האמנים – מטה לחמם – במיוחד. יתרה מזאת, הם נבגדו. כל האהבה, האנרגיות והמשאבים, אשר השקיעו באריק איינשטיין, משך 24 שנות העבודה המשותפת, זכו לתמורה הכי נבזית שניתן היה להמציא, בדמות כתב התביעה, נטול הבסיס, שהוגש נגדם.

אז איך אתה ישן בלילה, אריק איינשטיין, איך אתה נרדם?
"על מה אתה חולם בלילה, אחרי שפיכת הדם? איך אתה נרדם?
בן אדם, איך אתה נרדם?"