זהירות - צבע מחליד

אהוד ורטמן מחיפה רכש צבע אפוקסי ("האמרלוק 400") לצביעת מעקה בביתו על-פי עצתו של נמרוד יועץ בכיר בחברת נימני צבעים צפון. הצביעה לא היתה לשביעות רצונו ונמרוד הציע צבע אחר מסוג DTM המיוצר על-ידי חברת ניר לט והנחה את ורטמן לבצע את הצביעה בשלבים.

לדברי ורטמן, המעקה נצבע בשלבים, בהתאם להנחיות, וכעבור חודש העלה חלודה. ורטמן הלין שהצבע היה פגום, ושיגר לחברות נמני צבעים צפון וניר לט מכתב התראה לפני פנייה לערכאות, ודרישה לפיצוי בסך של 4,248 שקל. לאחר שנתקל בסירוב תבע ורטמן את שתי החברות בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה בסכום של 13,424 שקל.

השופט גד אנגל קיבל את התביעה בחלקה, לא לפני שמתח ביקורת חריפה על ורטמן שנקב בסכום תביעה מנופח וללא עגינה במציאות. "ניסיון התובע לדרוש מהנתבעות לפצותו בסך 13,424 שקל הינו בבחינת התנהגות בחוסר תום לב, תוך ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט".

לעצם העניין דחה השופט אנגל את טענות הנתבעות שעבודת הצביעה היתה רשלנית והמעקה נמרח בשכבת צבע דקה. השופט לא קיבל את ההסבר שביתו של ורטמן חשוף לשמש, קרוב לים ונמצא "בסביבה קורוזיטיבית" [קורוזיה - בלאי של חומר מוצק (כמו מתכת ואבנים) הנוצר עקב פעולה של חומרים כימיים או גורמי אקלים, איכול שיתוך - א.פ.] ועל כן החלודה שהופיעה לאחר צביעת המעקה אינה קשורה לאיכות הצבע. "לא הובאה כל ראיה כי יישום הצבע נעשה בשכבה דקה מדי, למעט הטענה כי עובדה זו נתגלתה לנמרוד בעת הביקור בבית התובע, על-פי טביעת עין. שנית הנתבעת שהתגוננה בטענה כי אין פגם בצבע וכי יישום הצבע היה לקוי לא צירפה חוות דעת מקצועית בעניין".

השופט הוסיף שממפרט הטכני שצורף עולה שצבע ה- DTM הינו צבע יסוד שנועד לצביעה ישירה על חלודה "ובעל עמידות אנטיקורוזיטיבית גבוהה ועמידות חיצונית טובה", "כך שהופעת החלודה במעקה כחודש לאחר יישום הצבע, מעבירה את הנטל לנתבעות, להוכיח כי אין המדובר בפגם, אלא ביישום לקוי הנובע מהתרשלות התובע, ונטל זה לא הורם על ידם".

השופט קבע שהטענה בדבר סביבה קורוזיטיבית בה מצוי הבית, אינה מקובלת עליו, "מיקום הבית ועובדת היות המעקה בשטח חשוף, היה מצוי בתחום ידיעת נציג הנתבעות ועל סמך נתונים אלה, שנמסרו מפי התובע, בשלב הייעוץ או בסמוך לו, הומלץ סוג הצבע כפי שהומלץ".

השופט פסק שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו בשאלת האחריות והוכיח שמקור נזק בהתרשלות מי משלוחי הנתבעות.

בסופו של דבר השופט חייב את הנתבעות לפצות את התובע אך ורק עבור הנזקים שהוכיח ובזיקה לחומר הראיות: 201 שקל עלות הצבע, 47 שקלים עלות מדלל צבע, 500 שקל בגין שכר עבודה ("יוער כי בכתב התביעה ראש נזק זה קפץ לכדי 800 שקל"), ו- 171 שקל אגרת בית משפט. סך הכול חויבו הנתבעות לשלם לתובע סך של 919 שקלים בתוך 30 יום. השופט לא חייב את הנתבעות, בנסיבות העניין, בהוצאות משפט.

נא לא לנפח

יודגש כי 99 אחוז מהתביעות שמוגשות לבית המשפט לתביעות קטנות מנופחות, ואין קשר בין הנזק שנגרם לסכום שנתבע. בעלי דין רבים נוקבים בסכום סתמי שאינו מוכח במסמכים וחוות דעת, ונוטים לנפח את התביעה באמתלה של עוגמת נפש, נזק שאינו ממוני ולא ניתן לכמת ולאמוד אותו.

בעלי דין סבורים שככל שיתבעו סכום גבוה יותר כך בית המשפט יפסוק סכום שקרוב לזה שתבעו. הם טועים ואינם מבינים שבית המשפט מפצה אך ורק עבור נזקים אמפיריים שהוכחו בראיות: חוות דעת מקצועית, מסמכים קלטות ועוד.

כאשר בית המשפט נדרש לתביעה בה עומדות למבחן שתי גרסאות שלא הוכחו בראיות, הוא יכריע בהתאם למבחן מהימנות ואמינות. גרסה שתישמע לבית המשפט אמינה ומהימנה תתקבל.

בית המשפט מפצה בגין עוגמת נפש רק אם השתכנע שעוגמת הנפש כנה ואמיתית ואינה תואנה לניפוח כתב התביעה.