כדאי לבדוק רכב לפני שקונים

בפסק דין שניתן אתמול קבע בית המשפט שעל תובע שקנה רכב משומש, ולא דאג לקחתו לבדיקה, מוטלת רשלנות תורמת.

מיכאל רייך מרעננה קנה בספטמבר אשתקד מבוריס גרבר מראשון לציון, מכונית טויוטה קורולה שנת 1992 ושילם תמורתה 13,770 שקל. לדבריו, הוא האמין לגרבר שהרכב תקין ולא בוצעו בו טיפולים רציניים. רייך גילה שערך נסיעת מבחן מראשון לציון למושב שורש ולא גילה בעיות מיוחדות.

המציאות טפחה על פניו. במהלך שמונה ימים מיום שקנה את הרכב שמע רייך לטענתו, רעשים ותקתוקים מוזרים במהלך הנסיעה. "מאחר שהאמנתי לגרבר הנחתי שהרעשים חסרי משמעות, והמנוע תקין".

בחלוף 10 ימים נתקעה אשתו של רייך עם הרכב במחלף שער הגיא. הרכב שבק חיים והתברר שהמנוע הרוס, ואי אפשר לנסוע. רייך דרש לבטל את העסקה ולקבל את כספו בחזרה אולם נתקל בסירוב. לדבריו, גרבר האשים אותו שהוא מנסה לסחוט ממנו כספים שלא כדין. בצר לו תבע רייך בדצמבר שנה עברה את גרבר בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 15,770 שקל.

לטענתו, גרבר מכר לו אוטו בחוסר תום לב, "ועשה כל שביכולתו להסתיר את מצבו האמיתי". רייך הדגיש שבדיקה במכון דינממוטר העלתה ליקויים רבים, בין היתר שאגן השמן של המנוע פורק וחובר מחדש, נזילות בין מנוע לתיבת ההילוכים, קורוזיה וסימני נזילה בחיבורים, מעיכות רשת מצנן, שחיקת צמיגים, זווית ציר פגומה, בולמי זעזועים פגומים, צמיגים קדמיים לא זהים, בלם יד לא עוצר ועוד. "ממצאים אלה מנוגדים לטענת הנתבע בדבר מצבו של הרכב".

רייך סיפר בכתב התביעה, שגרבר התכחש שפירק את אגן השמן ורמז שמסר את הרכב, שבוע לפני מכירתו, לשכן ויתכן שהלה פירק את אגן השמן ואחר כך אטם אותו. "כשביקשתי את פרטי השכן הנתבע אמר שאין טעם לדבר איתו כי הוא איש מהשוק. אין לי מושג אם השכן קיים וככל הנראה מדובר בתירוץ ומצג שווא".

בכתב ההגנה טען גרבר שרייך בדק ובחן את הרכב. לדבריו, רייך שאל אותו בין היתר אם לרכב היתה תאונה והוא השיב בחיוב. "אמרתי שעקב התאונה החלפתי כנף, עשיתי תיקוני צבע והחלפתי רדיאטור ופנסים. מעבר לכך רייך לא שאל שאלות בקשר למנוע והתמקד בלהוריד את התשלום".

גרבר תהה מדוע רייך ששמע רעשים, לא בדק את הרכב, "והגדיל את הנזקים. התממותו אינה הגיונית ואינה משכנעת. הוא מנסה להציג עצמו כאדם תמים ונאיבי, בשעה שהעובדות מצביעות שאינו כזה".

גרבר הדגיש שהרכב היה תקין בעת מכירתו, ולא היה ידוע לו על בעיה מכנית. "היה ברור לרייך שהרכב ישן ומשכך קיימת סבירות גבוהה שהמנוע ישן. רייך בחר להציג את מחדלו כתרמית מצידי שלא בצדק".

בדיון שהתקיים אתמול בפני השופט אביחי דורון, אמר רייך: "לא לקחתי את הרכב לבדיקה כי האמנתי לנתבע, חשבתי שהוא אדם ישר ואמין. לא יכול להיות שהוא לא ידע שהמנוע לא עובד". רייך התייחס לתמליל שיחה בינו לבין גרבר שממנו עולה שגרבר שמסר את הרכב לשכנו שבוע לפני המכירה.

גרבר התעקש: "לא ידעתי על הבעיות במנוע. הרכב היה תקין, ולא היו לי בעיות איתו. לא עשיתי תיקון במנוע בשום שלב. התובע בחר לא לקחת את הרכב לבדיקה, ולא לחצתי עליו לרכוש את הרכב".

לדבריו, רייך תפס אותו במילה כשאמר שנתן את הרכב לשכן, "יכול להיות שבאמת נתתי את הרכב אבל זה לא קשור. זה היה דיבור בטלפון, הייתי בעבודה ועסוק, אני לא זוכר על מה דיברנו".

בשלב זה פנה השופט דורון לרייך, ושאל אותו אם יסכים לממן את זימונו של השכן לעדות (יש צורך להפקיד בקופת בית משפט תשלום עבור עד - א.פ). "אני מסכים, השיב. בתגובה טען גרבר: "לא היה שום שכן, הרכב עמד ליד ביתי. לא ידוע על מישהו אחר שהשתמש ברכב".

לפני שהשופט נתן פסק דין הליו גרבר:" הרכב ניתן לרייך כשהוא נוסע ותקין לשביעות רצונו. להחזיר לי רכב אחרי שנסעו בו 10 ימים עם מנוע מקולקל, זה להחזיר רכב במצב מושבת".

"נראה שהנתבע מנסה בכל כוחו להתחמק מאיתורו של אותו עד ו/או הבאתו לבית המשפט, לכן הוא משנה את גרסאותיו כזיקית ביחס לקיומו של השכן/החבר" - קבע השופט בפסק הדין.

לדברי השופט, רייך הוכיח שגרבר לא היה תמים כשמכר לו את הרכב. "בשפה פשוטה, הוכח לשביעות רצוני שגרבר ידע על בעיה ברכב וניהל משא-ומתן שלא בתום לב. עם זאת לרייך ישנה רשלנות תורמת, היות שהיה עליו לקחת את הרכב לבדיקה ומשלא עשה כן, לקח סיכון מחושב". השופט אמד את הסיכון המחושב בשווי של 20 אחוז.

בסופו של דבר השופט חייב את גרבר לשלם לרייך 13,830 שקל או לחילופין לקחת חזרה את הרכב, ושלם לרייך את סכום התביעה בניכוי 20 אחוז. "הנתבע יחליט מה האפשרות העדיפה עליו ויבצעה תוך 21 יום".