חברת תעופה תפצה נוסעת שמזוודותיה ניזוקו

חברת תעופה תפצה נוסעת שמזוודותיה ניזוקו באופן קשה. "הנזק נגרם בפזיזות לפחות" - קבע בית המשפט בפסק הדין.

מיטל רץ מהוד השרון שבה בנובמבר שנה שעברה מטיול בתאילנד עם בעלה, והתחוור לה ששתי מזוודותיה ניזוקו באופן קשה. מזוודה אחת איבדה את צורתה לאחר שמסגרתה התעקמה והשנייה נקרעה כמעט לגמרי בצד.

לטענת רץ, הנזק למזוודות נגרם במהלך העמסתן או פריקתן מהמטוס בדרך ארצה, והאחריות מוטלת לפתחה של חברת התעופה. רץ תבעה בפברואר השנה את חברת אירוסוויט - קווי תעופה אוקראינים בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 1,975 שקל.

לטענתה, חברת התעופה הודיעה שלא ניתן לתקן את המזוודות והסכימה לפצותה בסכום של 250 שקל אולם היא סירבה. התובעת הדגישה שגם לאחר שהנתבעת הגדילה את הפיצוי לסך של 500 שקל היא נותרה בסירובה.

רץ דרשה בכתב התביעה פיצוי בסך 975 שקל - עלות שתי מזוודות חדשות, בתוספת 1,000 שקלים שכר טירחת עו"ד.

בכתב ההגנה טענה חברת אירוסוויט שהנזק שנגרם לכבודה, אינו באחריותה אלא באחריות רשות שדות התעופה. לדבריה, התובעת הסכימה לפיצוי בסך 500 שקל ומשכך איבדה את הזכות להגיש תביעה.

הנתבעת הלינה שהתביעה קנטרנית ולדבריה, יותר ממחצית הסכום נדרש לתשלום שכר טירחת עו"ד. "אין לכך מקום בבית משפט לתביעות קטנות שנועד לשרת את הציבור". הנתבעת הוסיפה שהמזוודות נרכשו לפני שנה וחצי, חל עליהן בלאי, שמוריד מערכן, והפיצוי שהוצע לתובעת סביר בהתחשב בזמן שחלף. הנתבעת הדגישה כי בכפוף לאמנת ורשה מוגבלת אחריותה לנזק שנגרם עד לסכום של 460 שקל.

בפסק הדין שניתן בתחילת החודש קבעה השופטת עינת רביד, שהיא מאמינה לתובעת שסירבה לקבל פיצוי בסך 500 שקל. "מנכ"ל הנתבעת ויתר על חקירתה הנגדית ואמר שהוא מקבל את דבריה כדברי אמת. יפה עשתה הנתבעת שלא עמדה על טענה זו, הואיל ומחד לא טרחה להביא לעדות את מנהלת החשבונות".

השופטת הפנתה לחוק התובלה האווירית (הכפוף לאמנת ורשה), שקובע הוראות בדבר הובלה בינלאומית בדרך האוויר. "אחריותו של מוביל אווירי לנזק שנגרם לנוסעים או לכבודה, לאובדן כבודה או לאיחור בהגעתה על-פי אמנת ורשה, היא אחריות מוחלטת של המוביל שאינה דורשת כל הוכחה. האחריות הזו משתרעת על פרק הזמן, שבו מצויה הכבודה או המטען ב'אחריות המוביל', כמשמעותו באמנת ורשה".

לאור זאת קבעה השופטת רביד שטענת מנכ"ל החברה, שאינו אחראי לנזק אלא רשות שדות התעופה היא שאחראית, "אינה יכולה לתפוס כנגד התובעת, והמוביל אחראי לנזק שנגרם למזוודות".

השופטת הדגישה שלצד האחריות המוחלטת של המוביל נקבעה הגבלה ותקרה לסכומים הקבועים באמנת ורשה. "סעיף 22 לאמנת ורשה מגביל את הנזק ל- 250 פרנקים שנכון ליום מתן פסק הדין עומדים על סך של - 115.3 שקל לקילוגרם כבודה. אם היתה חלה במקרה זה ההגבלה הרי שהסך של 500 שקל שהציעה הנתבעת לתובעת, הינו הוגן בהחלט".

השופטת רביד הוסיפה שעל-מנת שהתובעת לא תהיה מוגבלת לסכומים הקבועים בסעיף 22 לאמנת ורשה, עליה להוכיח את העילות המפורטות בסעיף 25 לאמנה. סעיף 25 לאמנה קובע שהאחריות המוגבלת הקבועה בסעיף 22, לא תחול אם יוכח שהנזק למזוודות נגרם ממעשה או מחדל של המוביל, שליחיו או סוכניו, שנעשו בכוונה לגרום נזק או בפזיזות ובידיעה שקרוב לוודאי שיגרם נזק.

השופטת ציינה שלאור הפסיקה (דברי השופטת פוטין בע"א 74/81 אולימפיק ארוויס ס.א. נגד מנקל מנזל קלימי), ניתן להחיל את הוראות סעיף 25 לאמנה כאשר "רשלנות המוביל הינה רבתי, ובטיבה חייבת להגיע כדי פזיזות".

השופטת רביד הסיקה שלאור הנזק הקשה שנגרם למזוודות ושגרם לנתבעת "להרים ידיים", ולא לנסות לתקנן, "עולה בקנה אחד עם נזק שנגרם בפזיזות לפחות. קרע בצורה קשה למזוודה אינו נעשה ברשלנות גרידא וכך גם הנזק שנגרם למזוודה השנייה".

השופטת ציינה שהכלל: "הדבר מדבר בעדו", בסעיף 41 לפקודת הנזיקין כשהכבודה היתה בשליטת הנתבעת, מטיל על הנתבעת חובת ראייה כי לא התרשלה, והדבר לא הוכח. "אני קובעת שסעיף 22 לאמנה, המגביל את סכום הפיצוי, אינו חל במקרה זה ועל הנתבעת לפצות את הנזק בערך הריאלי שנגרם למזוודות".

השופטת קיבלה את טענת הנתבעת שהמזוודת לא היו חדשות ואת הודיית התובעת שהשתמשה בהן לפחות פעם אחת. בסופו של דבר השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובעת 750 שקל בגין שתי המזוודות, בתוספת הוצאות משפט בסך 587 שקל.